מועדון הג'נטלמנים - א-סיכום לשנה החולפת

זה שוב אותו הגעגוע, או שמא השנה שמסתיימת מפיחה בג'נטלמנים רגשות מוזרים ותחושות של אי-סיכום? לפעמים נדמה להם במבט החוצה, שגרוע מזה כבר לא יכול להיות. אבל אם להתעלם לרגע מהייאוש החברתי-פוליטי, במבט רחב יותר נראה להם כי שלב מסוים במהפכה הגברית, הג'נטלמנית והסרטוריאלית (איך שלא תקראו לעובדה שגברים רבים בעולם יכולים להבחין בין רכיסה רגילה של ז'קט לרכיסה כפולה, למשל), מסתיים - ואולי אפילו בהצלחה.

הבלוגים, המגזינים, הפורומים, שורות הסטטוס והציוצים בעולם וגם כאן מבשרים על דור חדש שמודע לעצמו, יודע מה הוא רוצה ללבוש ואיך לעשות זאת, בצירוף האקססוריז והסטייל המיוחד לו. חנויות הרשת שצצו בשנים האחרונות, המבחר ההולך וגדל של בגדים המוצעים למין הגברי, והידיעה - כמו בכל מהלך קפיטליסטי - שמדובר בפלח שוק גועש וגדל, שצמא לעוד מידע ועוד מכנסי ג'ינס מבדי דנים יפאניים.

לא מדובר כאן חלילה בסיכום שנתי, אפילו רחוק מזה, אלא בסיכום של שלב קטן אבל משמעותי במהפכה (שממש לא הסתיימה, בטח לא כאן); מעין עצירה נונשלנטית לרכיסת השרוכים או ניקוי כתפי הז'קט, המשהה לרגע את הצעידה תוך מבט לאחור. מה גברים רוצים מאופנה? מה אופנה גברית רוצה מהם? ומה רוצים הבלוגים, המגזינים והחנויות מהגבר החדש?

מגזין האופנה הגברי "GQ" ערך לאחרונה שולחן עגול, שאליו הוזמנו כמה מהשמות הגדולים שהיו לאבות המייסדים של המהפכה האופנתית הגברית באמריקה - מהמעצב מייקל בסטיאן, דרך בלוגר אופנת הרחוב מרדכי רובינשטיין וכלה בעורכי אתרים ופורומים שהתבקשו לסכם כעשור של כתיבה על אופנת גברים, עשור של מהפכות קטנות שעברו על התקשורת וכמה שינויים שעברו על הגבר עצמו.

מיסטר מורט. בקורדרוי לוק

בין היתר, אמר רובינשטיין שאחת הבעיות היא שהמהפכה התקשורתית יצרה דמוקרטיזציה של לבוש: בלוגרים יוצרים ושוברים חוקים בלי לדעת כלל מהם. "זה לא בסדר לערבב דוגמה עם דוגמה", ציין, או "לענוב עניבה מעל לגופייה, כמו אבריל לוין".

פלאקבנטו

"אני שונא אופנה בדיוק כפי שאני אוהב אותה", כותב איש האופנה האיטלקי אנג'לו פלאקבנטו (שכותב, מייעץ ועושה סטיילינג) בגיליון האחרון של "Dapper Dan". "אני מתרגש מהאופן שבו היא משתנה, משקפת ולפעמים מקדימה את זמנה. אני נדהם מהדרך שבה הגוף נהפך לממברנה שיכולה להשתנות באופן דרסטי".

פלאקבנטו2

מנגד, כותב פלקאבנטו, שהוא "שונא את העובדה שלהשתנות רק כדי להשתנות היא דרישה אופנתית", ומציע לגברים להתייחס לבגדיהם כאל מדים: "ביחרו את הבגדים שהכי מתאימים לכם והיצמדו אליהם... עיזבו את הסכנות האופנתיות לטובת מנוחה במקום המוכר עם הטעם הטוב". הוא ממשיך וכותב שבניית מלתחה כזאת דורשת זמן ומחשבה, "כדי ליצור מדים שאינם מדים" ושכדאי שגברים יגלו את "ההנאה המשחררת בעובדה שאין אפשרות בחירה".

פלאקבנטו3

אבל כמו כל עיתונאי אופנת גברים טוב, בעיקר זה שאחרי המהפכה המדוברת, ממשיך פלאקבנטו לערוך רשימת המלצות, מסוג הרשימות החביבות על המועדון. מלבד תוכנה, היא מסמנת את המעבר ממדריכי סטייל להדיוט שלא יודע לענוב עניבה בקשר וינדזור לצרור עצות שמטרתן מופשטת יותר. 

ההגיגים של פלאקבנטו - כמו אלה של הג'נטלמנים - הם יותר מסתם עצות, אלה יסודות שעליהם כדאי ורצוי לבנות סטייל אישי, לנסח סגנון אופנתי ולהישאר במסגרת, הנוקשה לפעמים, של מדי האופנה הגברית שעליהם בנויה המהפכה. הנה כמה נקודות למחשבה - עם התוספות המקומיות ההכרחיות - שיכולות להיות השראה לשנה הבאה:

* קנה פחות, אבל טוב יותר. פלאקבנטו מציע לצמצם את המלתחה לבגדים ההכרחיים ביותר (אם כי הג'נטלמנים חושבים שכל הבגדים שברשותם הכרחיים), ומוסיף כי לא הכל חייב להיות מושלם.

* היה מודולרי. נסה לבחון את ההחלטות האופנתיות שלך באופן יעיל והגיוני. אם תשכיל לשלב ולהתאים, הארון שלך יתרחב באופן וירטואלי למרחב הנחוץ (מהו המרחב הנחוץ: חדר הארונות הדמיוני של הג'נטלמנים?)

* התאם את הבגדים לדימוי העצמי שלך. תן לרעיון (מי אני?) לעצב את הצורה בלי הגבלות או גבולות.

* השתנה כל הזמן. הימנע מדוגמטיזם. "אתה לא אותו אדם כל יום", הוא כותב. "הבגדים שלך צריכים להשתנות באופן דומה".

* הגדר ציפיות. אל תיתן לבגדים להשתלט על זהותך ועל שגרת יומך. שבור את החוקים מדי פעם. היה פורע חוק. האקראיות שולטת.

* הבט בעצמך במראה באופן מקיף ומחמיר. בחן את היתרונות והחסרונות שלך והחלט מה להדגיש ומה להסתיר. לפעמים חסרונות יכולים להיות מקסימים יותר מיתרונות. "בטן בולטת יכולה להיות חושנית יותר משרירי בטן", הוא כותב שם, ומסגיר את הסוד הגדול של האופנה הגברית: לא כולם חייבים להיות דייוויד בקהאם. גברים יכולים להיות סקסיים גם אם הם וודי אלן, אריק סיני או קרמיט הצפרדע.

* "זה רק בגדים". אולי העצה הטובה מכולן, כזאת שהכרחית אחרי אלפי המלים שנשפכו על אופנה גברית. "אלה רק בגדים", הוא קורא לסיום, "אתם תתעייפו מהם מוקדם משנדמה לכם".

***
שנה טובה ואזרחית לכולם! מועדון הג'נטלמנים כרגיל שמח להעניק לכם קריאה מורחבת בקודי לבוש שונים ובחוקים המשתנים של אופנת הגברים.

חלום בשחור לבן, כסוף

הגרסונייר מקבל את השנה החדשה בארץ אירופאית לבנה (נופיה, פריכים ועוצרי הנשימה, בתמונה מעל) אבל כבר חולם על הנסיעה הבאה, עם השילוב המושלם בין המעיל השחור של מונקלר למזוודה הכסופה של רימובה. 

שיתוף הפעולה, שהוכרז לא מזמן, בין הרולס רויס של המזוודות למעיל הניילון היוקרתי השחור, בא לידי ביטוי לא רק בפרטים הקטנים שעל ידיות הנשיאה, אלא גם בסט אקססוריז מושלם, הכולל תיק כלי רחצה וערכות מיוחדות לנעלים ולכביסה. שנה גרסוניירית טובה ומלאה בנסיעות מוצלחות.

נביחה בשער

 אחרי שמועות רבות וחודשים של ציפייה יצא לאור בימים אלו "Fashion For Men‬", המגזין החדש של הגרסונייר הסרבי מילאן ווקמירוביץ'. 

עם יותר מ- 600 עמודים בכריכה קשה, שלל הפקות אופנה (ביניהן של טומי טון ואפילו אנה דלו רוסו) רוטווילר אחד (לז'יבנשי) על השער וריקרדו טישי כעורך של כבוד - מדובר באירוע מעורר סקרנות ולא מעט התרגשות.

ווקמירוביץ' הוא גרסונייר עסוק, ובשני העשורים האחרונים קשה להתעלם מהעשייה האינטנסיבית והמגוונת שלו בתעשיית האופנה. הוא התחיל כאחד השותפים להצלחה של החנות "קולט", ערך את L'Officiel Hommes, ‬עבד בגוצ'י תחת טום פורד והיה לקריאייטיב דירקטור בג'יל סנדר ועד לאחרונה גם בטרוסרדי. 

הסרבי הפעלתן גם צילם קמפיינים לארמני ולהוגו בוס, הספיק להיות שותף בפתיחת החנות Webster ‬במיאמי‫, ועכשיו כאמור, הוא העורך הראשי של מגזין עב כרס, אותו ניתן להשיג כבר עכשיו בלינק הזה.

תחילת עונת התפוזים

‫יחד עם חזיונות חג המולד, אורות החנוכה והערגה לחורף אמיתי, מביא אותו דצמבר בשנים האחרונות את ההכרזה על הצבע השנתי הנבחר של חברת פנטון.

‫אחרי המימוסה (2009), הטורקיז (2010) ויערת הדבש המתוקה (2011), נבחר ב-2012 צבע כתום אדמדם, ממשפחה טובה (ההדרים) - ה"טנג'רין טנגו".‬
מתוחכם, דרמטי ופתייני, ה"טנג'רין טנגו" על פי ההכרזה של הפנטונים, הוא כתום אבל עם עומק. ספוג ברדיאנט צבעי השקיעה ה"טנג'רין טנגו"‫ אינו זר לפלטת הצבעים של עולם האופנה ונראה כי הוא מכניס יותר חום ואנרגיה לכתום המתכתי. הנה כמה דוגמאות קרובות מהתקופה האחרונה:

‫אריק מדיגן האק, אחד מעורכי האופנה המעניינים שעובדים היום (שאפילו התראיין בזמנו לגרסונייר) יצר לאחרונה הפקה טנג'רינית להפליא למותג קנזו‬ המתחדש.

אחד ממאיירי האופנה החביבים על הגרסונייר, ריצ'רד קילרוי, מוציא גליון שלישי למגזין DECOY‪ ‬  ותנחשו באיזה צבע השער.‬

DECOY

ג'יל סנדר, סתיו - חורף, 2011-2012

ג'יל סנדר, סתיו - חורף, 2011-2012

ג'וניה וואטאנבה, סתיו - חורף, 2011-2012

בוטגה וונטה, סתיו - חורף, 2011-2012

‫עוד בנושא: טור מיוחד בנושא הצבע הגברי במועדון הג'נטלמנים‬ והרהור גרסוניירי על צבע בזמן.

‏

צייד הצבעים

בביקורו האחרון בפריז פגש הגרסונייר חבר ותיק, שסיפר לו כי הוא הוזמן למסע ציד, אי שם בצפון מערב צרפת. בעונה זו של השנה מתקיימת מסורת של ציד פסיונים הכוללת בתוכה גם קוד לבוש מובהק שנראה בימים אלו טרנדי יותר מתמיד. הגרסונייר, חובב חיות (ולא על הצלחת), הטיל על החבר את משימת תיעוד מסע הציד תוך בקשה להתרכז בעיקר בסגנון הלבוש ולא בשדות הקטל.

קוד הלבוש, כמו לוח הזמנים בטירה, מהודק ומחולק לשניים: זמן הציד וכל השאר. בזמן ההתכנסות בבוקר, מפגשי האפריטיף והארוחות - על הציידים ללבוש חולצה ועניבה, ז'קט טוויד, מכנסי טוויד בגובה הברך, גרביים עם פונפונים ונעליים חומות (בדך כלל מוקסינים). במהלך הציד מדובר בז'קט בארבור, מגפי ציידים גבוהים וכובע קסקט מטוויד.

אזהרה: אי אפשר לומר שהחיות בפוסט זה לא סבלו, אבל אפשר לומר שחובבי הלבוש הגברי יכולים לרוות כאן לא מעט נחת, מבגדים מסורתיים בגוון חום ירקרק (עם תוספת של גרביים אדומים).

הדרכים ה(לא) ידועות

אולי אלו הצבעים היפים של החורף, השמש הנמוכה או הלבוש בשכבות - אבל הגרסונייר מביט מסביב ורואה המון גברים הלבושים היטב. נראה כי שלב א' במהפכה הסרטוריאלית (העולמית) מתרחש כאן בהצלחה, גם אם היא חלקית, זמנית או מקרית.

אבל אז הגיע השרטוט הבא של האתר "ארט אוף מנלינס" המזכיר לגבר הישראלי את שלושת השלבים הבאים: אולי לא כולם הולכים פה בטוקסידו למסיבות סילבסטר, אבל גם ה"ביזנס קזו'אל", למרות שמו המנומנם, יכול להיות חינני ומרענן לעין ואילו "סמי פורמל" עם טיפול מעודן עדיין עדיף מספורט אלגנט.

וקריאה מומלצת לשבת: טקסט קאנוני של האתר ג'י.קיו, שזימן אליו פאנל מכובד לסכם כמעט עשור של בלוגים בנושא אופנת גברים, תחת הכותרת:  “Oral History of Menswear Blogging”

אחד המרואיינים, מיודעינו מרדכי רובינשטיין, הידוע גם כ"מיסטר מורט" סיכם במשפט מחץ מוצלח, הרלוונטי גם להוויית הגבר הישראלי:

"I think a big problem with these blogs, they're making rules and breaking rules before they know what the rules are. It's not okay to mix a pattern with a pattern with a pattern. It's never okay to wear a tie over a tank top like Avril Lavigne."

לקריאת הטקסט כולו:  Oral History of Menswear Blogging

בראש של מר נאטי

"מספרה היא אולי המקום הלגיטימי האחרון שבו גברים יכולים להתעסק עם עצמם בלי להיתפס כגנדרנים מדי" נכתב כאן בטור מיוחד על התספורת הגברית, לפני קצת פחות משנה. אבל הפוסט הזה מבקש להתמקד הפעם לא בלקוח אלא בספר עצמו. מיסטר נאטי, לא הספר הטיפוסי שאתם מכירים מהשכונה, מאמין שהמספרה היא המקום הנכון לבטא את האישיות המיוחדת שלו, קל וחומר את השקפתו האסתטית הייחודית.
אחרי שנים של עבודה בתעשיית הסטייל הבין מר נאטי כי קיים מחסור חמור בהיצע מוצרי הטיפוח לגבר (לשיער, לעור ולפנים), במיוחד לאלו המחפשים סגנון קלאסי אמיתי עם אמירה עכשווית. לפני שנכנס לליין מוצרי הטיפוח בואו נכיר קודם את האיש, השפם והמספריים:

מיסטר נאטי החליט כאמור להלחם בעולם המוצרים התאגידי המוכר לעייפה ולפתח קו עצמאי משלו למוצרי טיפוח גבריים. משמן גילוח, מעצב זקנים ועד לשלל חומרים לעיצוב השיער, את המוצרים של מיסטר נאטי אפשר לרכוש באתר שלו ובעוד חנויות אחרות ברשת.

את נאטי, כפי שראיתם בסרטון, אפשר למצוא במספרת הפופ-אפ שנפתחה לאחרונה בחנות המותג הלונדונית של Albam. לידיעת הנוסעים יהיה גם סשן קרוב בקריסמס, כדאי להזמין מקום.

בנסיעת העבודה האחרונה של נאטי לניו יורק, תפס אותו וויליאם ג'נטל, אחד הבלוגרים החביבים על הגרסונייר, הידוע גם כבק יארד ביל לסט תמונות קלאסי ומשובח. תרגישו חופשי להקליק להגדלה ותמסור ד"ש לשפם.

מועדון הג'נטלמנים - חשיפה לצפון

(הביתן הנורדי בוונציה בתכנון Sverre Fehn, 1962)

הג'נטלמנים, שמעולם לא היו בארצות הקור שבסקנדינביה, נתקפו רצון עז לראות את הזוהר הצפוני, הידוע גם בכינויו "אורורה בורליס", תופעת הטבע המרתקת אליה אנשים מרחבי העולם ומאופיינת בהופעה של אורות בצבעים שונים ועזים בשמי הלילה בקרבת הקוטב הצפוני (והדרומי).

לכן, מנסה המועדון הפעם להבין את אותה משיכה לאור הצפוני, את הכמיהה הלבנטינית לצפון, כמו שני האיילים המובילים את מזחלתו של סנטה קלאוס עמוק לתוך הצפון הלבן, לצד כמה ויקינגים קשוחים, נסיכות קרח וזאבים עם עיני תכלת, ועוד כמה דמויות הלקוחות הישר מהמיתולוגיה הנורדית.

כרטיסי ברכה נורווגים של Darling Celmentine

האם סקנדינביה היא ההזיה האולטימטיבית, נגטיב אסתטי של כל מה ששייך לכאן? ואולי היא בכלל אופציה אופנתית עקרונית, מעין אלטרנטיבה סגנונית לצעקנות של האייטיז ולרישול הלא מוקפד של הניינטיז? לא לחינם הפך החלק הזה של העולם למעצמת אופנה, כזו שמציעה, כמו ג'נטלמן אמיתי, להיות איכותית, אך לא בולטת.

גרגור פאולסון

גרגור פאולסון, מומחה שוודי להיסטוריה של האמנות, כתב ב-1919 את אחד המניפסטים המשפיעים ביותר על העיצוב הסקנדינבי,"Better Things for Everyday Life" , שבו העלה את הצורך ביצירת חפצים אסתטיים שיהיו זמינים לכל. הפמפלט של פאולסון השפיע על העיצוב השוודי במאה ה-20, ואולי הגדיר את סוד קסמה של האופנה הסקנדינבית מהמותג האהוב אקנה ועד זה של COS: דמוקרטיזציה של האסתטיקה, עיצוב עכשווי קלאסי ואיכותי, לא מתחנף ולא מנקר עיניים, שמשרטט מחדש את הגדרת הקוליות באותו רגע אופנתי שבו הוא נולד.

רוני מקדונלד, מעצב טייגר אוף סווידן

אחרי שכבשו את עולמות העיצוב, הארכיטקטורה והאמנות, ביססו האומות הנורדיות בעשורים האחרונים את תעשיית האופנה שלהם, שהפכה לשם דבר בעולם המערבי. בהתחלה היו אלה חברות פופולריות עם דגש רב על דנים כמו צ'יפ מנדיי, ניודי ג'ינס ודוקטור דנים. אחריהן הגיעו חברות שהתעסקו באלגנטיות הנורדית כמו אקנה, פיליפה קיי, ג'יי לינדברג וטייגר אוף סווידן. ואילו כיום אפשר להבחין בכמות אדירה של בלוגי אופנה ובמיוחד של צלמי רחוב איכותיים, המנצלים את האור הצפוני המיוחד כדי למצוא את הזווית המשתלבת היטב בסטיילינג הנכון.

אקנה (סווטשירט גאוני, להשיג בבוטיק ורנר)

אקנה, למשל, ראשי התיבות של Ambition to Create Novel Expressions, שהחלו לעבוד כקולקטיב יצירתי של חברת פרסום, צמחו להיות אחד ממותגי האופנה המשפיעים בעולם עם מכנסי הג'ינס המושלמים שלהם וניסיונותיהם המוצלחים לשלוח זרועות לשדות אחרים, כמו עיצוב רהיטים והוצאת מגזין נחשב מדי עונה. 

האיש שמאחורי המותג הוא ג'וני ג'והנסון שמציע לכם בוידיאו הבא את המקומות שלו בשטוקהולם. וכמו שכבר כתבה מי שכתבה: "או קיי עכשיו אנחנו יודעים איפה הוא גר".

 *עוד על אקנה אפשר לקרוא בשלל הפוסטים בגרסונייר או פשוט לקפוץ לחנות ורנר ברחוב אלפסי 33, לראות פריטים שווים מהקולקציה האחרונה ולקנות משהו, כדי ששירה תביא הרבה פריטים של אקנה לגברים.

העורכים של "פנטסטיק מן" - בגרסה שלהם עם אקנה

כובע של אקנה

קיץ של אקנה

מחויט של אקנה

מכנסי הג'ינס הראשונים של אקנה הושקו ב-1997 - באותה שנה שפיליפה קונטסון פתחה את חנויותה הראשונות (Filippa K) והחלה להפיץ את התחכום של הטעם השוודי לקהל הרחב. ב-1999 הושק הקו הגברי הראשון של המותג, ושנתיים אחר כך כבר נפוצה הבשורה ברחבי אירופה.

מעבר לעידון העיצובי של הבגדים, החנויות של פיליפה קיי היו (ועודן) חוויה בלתי נשכחת, שמדמה נסיעה לבית קיץ שוודי, עם תאי מדידה ספוני עץ, שמזכירים יותר תאי סאונה חמימים, מרופדים בשטיח עבה וצמרירי שאפשר לטבוע בתוכו, וחוויית קניה שהופכת את המסע בחנות לנסיעה מדומה בשדות לפלנד המושלגים.

 פיליפה קיי, סתיו חורף, 2011-2012

 אבל האסתטיקה השוודית לא מסתיימת רק בבגדים. היה זה בן גורהם, ג'נטלמן שוודי ממוצא הודי, שגילה את עולם הבשמים אחרי לימודיו באקדמיה לאמנות בשטוקהולם (וקריירה קצרה בכדורסל מקצועי), והחליט להפיץ את האסתטיקה שלו באמצעות חברת Byredo, אולי אחת מחברות הבישום המדוברות בעולם.
 

חנות ביראדו בשטוקהולם

ההתחלה של גורהם לא היתה פשוטה: התקשורת התעלמה ורבים לא כל כך פרגנו, אבל הניחוחות החכמים והמדויקים שיצר, יחד עם כמה שיתופי מעולה מוצלחים, עיצוב מוצר מבריק ולא מעט קסם אישי, הפכו את החברה שלו לעוד כוכב צפוני שעולם האופנה עורג אליו.

בן גורהם, הגרסונייר והריח

לצד סדרות של בשמים שזיקק יחד עם שכניו השטוקהולמים באקנה - גורהם גם שיתף פעולה עם המגזין "פנטסטיק מן" (שיתוף פעולה שנגמר בריח ג'נטלמני רע וכמעט בתביעת דיבה), ולאחרונה אף יצר סדרה מיוחדת עם משרד הקרייאטיב הצרפתי המדובר M/M.

אבל Byredo לא לבד. גם מעצב האופנה הנריק ויבסקוב, שפועל מקופנהגן, הילד המופרע והמחונן שהחל את הקריירה שלו כמעצב גרפי ודי-ג'יי, צמח בשנים האחרונות למעמד של כוכב-על בשמי התרבות העכשווית. במסגרת הצייטגייסט הנוכחי ביקש ויבסקוב להעניק לריח גם הקשר גיאוגרפי ויצר סדרת או דה טואלט הנקראת "type", הכוללת ניחוחות הנושאים את מרכיבי הזיכרון מביקוריו בשלוש ערים שונות: ברלין, דמשק וקופנהגן.

טייפ C בשביל קופנהגן

ניחוחות דמשק מעלים בזכרונות של ויבסקוב את ריחם של תבלינים אקזוטיים מהמזרח הקרוב, ברלין טומנת בחובה צד פחמי חזק, המחזיר אותו ללילות חורף קפואים בדירות במזרח העיר, וקופנהגן מכורתו מזכירה לו ריחות מלוחים של הים הצפוני וצינת יערות רעננים.

הרצון למצוא את הד-נ-א האסתטי של המקום מורגש גם בעיצוב התיקים של החברה הדנית Mismo, המבוסס על מסורת, ערכים של אומנות וקראפט, בחירת חומרים טבעיים ודיוק בפרטים כדי ליצור את האובייקט המושלם. במקרה שלהם, התיקים העשויים מעור וקנבס - מופת של איזון בין פונקציונליות ואסתטיקה, צבעוניות חמורת סבר ופשטות עיצובית - הפכו בשנים האחרונות לעוד חוליה בשרשרת המפוארת של העיצוב הסקנדינבי.

משפחת מיסמו, קולקציית אביב - קיץ 2012 

 לכן גם לא מפתיע שאחת מחנויות הגברים השוות בעולם נמצאת בשוודיה ונחשבת לאחת החנויות הטובות גם ברשת: "Tres Bien Shop".

Tres Bien Shop הלא וירטואלית

החנות, שמשלבת אסתטיקה צפונית וחוש אקלקטי (והומור) למצוא כל דבר אופנתי וקולי שניה לפני כולם, הפכה לשם דבר והיא מצליחה לנסח מדי עונה מה גברים צריכים (בעיקר אם יש להם לא מעט כסף). ביקור בחנות, לפחות זו הווירטואלית, הוא חוויה מרגשת (ומתסכלת) שמזכירה לג'נטלמנים את הזוהר הצפוני, ואת האובססיה המשונה שלהם - אולי כמו של כל אופנת הגברים - לברוח לפעמים למקום אחר.