המאייר חביב הגרסוניירים, ריצ'רד היינס, נשלח על ידי T Magazine של ה"ניו יורק טיימס" לסקר את יריד האופנה בפירנצה ואת שבועות האופנה במילאנו ובפריז. מי שעוקב אחרי בלוגו הנהדר What I Saw Today יזהה מיד את טביעת ידו הבטוחה והמדוייקת של היינס ואת יכולתו להעביר הבעה וסטייל באיורי אופנה.
מיסטר מורט
הברך מכופפת במידה הנכונה
החבורה של ברונו קוצ'ינלי
זוכרים את ריצ'רד קילרוי? מסתבר שהוא לא רק מאייר אופנה מוכשר אלא גם עורך של מגזין מרהיב בשם DECOY, שגליונו השני יצא זה עתה לאור. על השער מופיעה עבודתו של ריקרדו פומנאל, בפנים אפשר למצוא איורים של קילרוי עצמו ואחד הפרויקטים המסקרנים (לגרסונייר שטרם ראה את המגזין) הוא כתבה על תום בראון עם איורים של ספירוס האלאריס.
ואם כבר מאיירי אופנה מוצלחים, אי אפשר שלא להזכיר את ההיפסטר האלמוני, ז'אן פיליפ דלהום, שחוזר לעבוד עם בית קיצונה על קולקציית האביב-קיץ הקרובה ונותן את הטאצ' האירוני שלו על עולם האופנה והבלוגרים. 
ואחרון ומאד חביב, ריצ'רד היינס, מעצב לשעבר בג'יי.קרו וקלווין קליין, מתעד בשנתיים האחרונות בבלוגו What I Saw Today את האובססיביות הנהדרת שלו לאיור אופנה. על קנבס לבן, מפיות מסטארבקס או פיסות קרטון, איוריו של היינס זימנו לו פרויקטים מוצלחים עם הניו יורק טיימס, פרסום בשלל מגזינים נחשבים ועכשיו גם תערוכה בגלריה בלוס אנג'לס.
מי שרוצה להכיר את האיש עצמו מוזמן להציץ בסדרת תמונות מעולה במסגרת הראיון עימו במיסטר פורטר, מי שלא רוצה - מוזמן להכיר את עבודותיו:
העונה ממשיכה לתת אותותיה כשבתי האופנה משחררים את הקמפיינים החדשים לרשת ואת קולקציות אביב-קיץ לחנויות. הגרסוניירים כהרגלם לא יכולים לתת לאיור אופנה טוב לעבור על ידם מבלי לדבר עליו: קבלו את מייקל סנדרסון שבאיורים עליזים וצבעוניים של גברים שעירים, החיים על יד הים, מספר לנו על הקיץ הקרוב על פי האחים בורקמן.
כפי שבוודאי שמתם לב לגרסונייר יש אובססיה קטנה (לא בלתי מוצדקת הוא מאמין) לפטריק גרנט, האיש שהפעים חיים חדשים במותג הבריטי אי טאוץ. אבל הגרסונייר לא לבד, גם Style Salvage מפרגנים והרבה. הפעם הם פנו למאייר ג'וזף טרבי שיאייר ויאיר מחדש את הקולקציה האחרונה של בית האופנה מסאביל רואו.
ואם אתם חובבי איור - הכנסו לפוסט היפה הזה של גיא גרניט שממש חרש את ההיסטוריה הגרסוניירית והוציא ממנה דימויים רבים הנוגעים באיור. איזה יופי.
חולצה: Dunderdon
הגרסוניירים נשאלו לא אחת בנוגע ל-neckerchief, אותה מטפחת-צוואר דמוית הבנדנה, שכורכים אותה סביב הצוואר (הם היו מעדיפים לקרוא למונח neckerchief 'סודר-צוואר', כמו במילון אלקלעי, אבל זה עניין לפוסט אחר). שאלות כמו "איך אמורים לקשור מטפחת כזו?" מבלבלות אותן, בעיקר כי לכל אחד מותר לסגנן את סוג הקשירה שלו כרצונו, וכדאי להרגיש נוח ובטוח בתוך ריבוע הבד הזה, אחרי הכל הוא כרוך סביב הצוואר.
הנסיך צ'רלס - אייקון אופנה מלכותי וקינג בכל מה שקשור לסטייל - מדגים כאן קשירה מופתית, אם כי מפשל בכל הנוגע לנוהג לענוד את המטפחות האלה מתחת לחולצה.
הגרסוניירים, אוהבי טעויות מהסוג הזה, סולחים.
המגזין המקוון Valet לא מאמין בהצהרות (או בלעז: ניו-ירז רזולושן) אלא במעשים, טיפים וטריקים. במסגרת המכובדת של החודש הראשון בשנה/עשור הנכם מוזמנים לסדנה לשיפור עצמי כדי להפוך לגברים טובים ומתוחכמים סגנונית בשנת 2010. 
דייוויד הוקני הוא אמן רנסאנס וגרסונייר של כבוד. האיש, שחגג השנה את יום הולדתו ה-72, הוא אמן פורה, אייקון אופנה וסטייל ואיש תרבות ויזואלית, שלעולם, אבל לעולם, לא שוקט על שמריו. במשך חמישה עשורים יוצר הוקני יצירות מגוונות בכמויות מעוררות השתאות בשלל המדיומים הוויזואליים: ציור, צילום, רישום, עיצוב תפאורות, עיבוד מחשב, ועכשיו, סדרת עבודות שלו באייפון, שמחוללת מיני מהפכה בכל הקשור לאמנות דיגיטלית, לאפליקציות אייפונים ולשימושים שלהן. ובכלל, נעים להיזכר שגם ממרום העשור השמיני אפשר להמשיך לחקור, לסקרן ולאתגר את העולם המוכר שמסביבנו. באמנות, כמו בחיים.
הוקני, כמו גרסונייר אמיתי, נע כל חייו בין העולם הישן לזה החדש, מלונדון ללוס אנג'לס, לניו יורק ולביתו הנוכחי שביורקשייר, אנגליה. הוא תחילה צייר ציורי שמן, צייר הרבה דיוקנאות של חברים, גילה את הפולארויד ויצר קולאז'ים מופלאים, להם קרא joiners. אחר כך עבר להתנסויות במכונות זירוקס, מדפסות לייזר ומכשירי פקס.
בשנות השבעים התפרסם בציורי הבריכות הנוזליים, מלאי האור הקליפורני והגופות הגבריים, זכר לאובססיה שהיתה לו עם מגזיני הגברים הסמי-פורנוגרפיים של שנות החמישים.
ב-1971 יצא הסרט "A Bigger Splash", שבו עוקב הקולנוען ג'ק הזן אחרי האמן הצעיר ומתאר את נסיקתו לתהילת עולם האמנות בין ניו יורק, לונדון ולוס אנג'לס. בתוך הסרט התיעודי מסתתר לו, בצורה הוקנית אופיינית, סיפור חצי-פיקטיבי על מערכת יחסים סבוכה בין האמן לבן זוגו והמוזה שלו דאז, פיטר שלזינגר.
אבל יותר מהכל, הוקני משמש לגרסוניירים מודל השראה ועניין בשל הסטייל המזוהה איתו כל כך למרות העובדה שהוא השתנה כמעט כל עשור: שיער צבוע בהיר (לפחות עד לפני כמה שנים), משקפיים בולטים וגדולים, שילוב של חליפות ואקססוריז בצבעים ובטקסטורות בולטות (פולקה דוטס ומשבצות! גוד סייב דה קווין), אלגנטיות בריטית, קלילות של קליפורניה, אירוניה ומכובדות – סגנון-על נצחי.
הוקני ביי אנדי
הוקני, אמן שהטכנולוגיה תמיד אתגרה אותו, צייר בעזרת מחשב כבר ב- 1985 (תהליך שאפשר לעקוב אחריו בסדרה Painting With Light), ולאחרונה, כאמור, הדהים את עולם האמנות והתרבות ביצירות ששלח לחברים באמצעות האייפון. ב"ניו יורק ריוויו אוף בוקס" אפשר לראות, ולשמוע, הסבר מרתק על יצירתו האייפונית. הגרסוניירים מסתפקים בציטוט: "האייפון תמיד אצלי בכיס... והפעולה היא מיידית ולכן כה רעננה. וכשזה נגמר, וזה הקטע הטוב, אין בלגן, לא צריך לנקות. פשוט מכבים את המכונה. או אפילו יותר טוב – לוחצים על send והחברים שלך מסביב לעולם זוכים לחוות את התמונה באותה המיידיות. יש בזה משהו מאד אינטימי".
לאחרונה חזר הוקני ליורקשייר, אנגליה, שם הוא מתגורר בחווה של כמאה דונם, ולצד יצירת אמנות ושיעתוקן הטכני הוא גם מצייר נופים ריאליסטים עם קריצה סוריאליסטית לקראת תערוכה גדולה שתיפתח ברויאל אקדמי בלונדון בינואר 2012.
ועוד בונוס קטן: שני אימג'ים, האהובים ביותר על גרסונייר אחד. הראשון, מהסיבות הידועות למי שמכיר. והשני, אחד האימג'ים היפים של הוקני, "מר וגברת קלארק ופרסי".
רשומות
כל התגובות
