צבע של הזמן

מקבץ צבעי הזמן: בין ה"חתונה" ל"גאלה", בין ניו יורק לפקיסטן, בין צבעי הניאון להדפסי הפרחים, הגרסונייר מוצא עצמו מבקש לעיתים פיסת שקט בשחור לבן.

זה הכל התחיל אצלו, הוא נזכר לפתע, ביוני שנה שעברה, כשראף סימונס (לז'יל סאנדר) חישמל את הטבע, בווילה גמבריה שבפירנצה. מאותה קולקציה מגיעים פריטים רבים להפקה האחרונה של המגזין Essential Homme (תמונה למעלה ושתיים למטה).

צבעי העכשיו אינם טכנוקולוריסטים בלבד, אלא גם חוזרים למקורות, לפלטת הצבעים הבסיסית והנה ה"גאלה" עם אנדרה לאון טאלי מנווט באוקיינוס כחול.

והנה "החתונה" דרך עיניו המאי(י)רות של ז'אן פיליפ דלהום, בסדרה משובחת בה הוא שותל את עצמו בין אצילי הצבעים.

Seeing my embarrassment, the Queen mercifully asked me
what kind of records I had bought at Mr Bongo

אחרון ומרגש כפעם, הגליון האחרון של מגזין בון השוודי, (שעלה לאחרונה עם אתר מוצלח במיוחד), החוזר אל הסנדר'ס והסימונס אך מקל על הגרסונייר עם כמה גרם פיליפה קיי וקורט cos.

עבודה גרפית מבריקה המסיימת את הפוסט, לקוחה גם היא ממגזין בון, ומבטאת באופן מוצלח את הרגשתו של הגרסונייר לגבי המצב האסתטי העכשווי:

* השחור האלגנטי, האפור הנייטרלי, החאקי הישראלי, הכחול והוורוד המג'ונדרים, הטורקיז הטרנדי והלבן האליטיסטי - עוד על ארון הצבעים הגברי.

הי באיור

זוכרים את ריצ'רד קילרוי? מסתבר שהוא לא רק מאייר אופנה מוכשר אלא גם עורך של מגזין מרהיב בשם DECOY, שגליונו השני יצא זה עתה לאור. על השער מופיעה עבודתו של ריקרדו פומנאל, בפנים אפשר למצוא איורים של קילרוי עצמו ואחד הפרויקטים המסקרנים (לגרסונייר שטרם ראה את המגזין) הוא כתבה על תום בראון עם איורים של ספירוס האלאריס.

ואם כבר מאיירי אופנה מוצלחים, אי אפשר שלא להזכיר את ההיפסטר האלמוני, ז'אן פיליפ דלהום, שחוזר לעבוד עם בית קיצונה על קולקציית האביב-קיץ הקרובה ונותן את הטאצ' האירוני שלו על עולם האופנה והבלוגרים.

ואחרון ומאד חביב, ריצ'רד היינס, מעצב לשעבר בג'יי.קרו וקלווין קליין, מתעד בשנתיים האחרונות בבלוגו What I Saw Today את האובססיביות הנהדרת שלו לאיור אופנה. על קנבס לבן, מפיות מסטארבקס או פיסות קרטון, איוריו של היינס זימנו לו פרויקטים מוצלחים עם הניו יורק טיימס, פרסום בשלל מגזינים נחשבים ועכשיו גם תערוכה בגלריה בלוס אנג'לס.

מי שרוצה להכיר את האיש עצמו מוזמן להציץ בסדרת תמונות מעולה במסגרת הראיון עימו במיסטר פורטר, מי שלא רוצה - מוזמן להכיר את עבודותיו:

אמנות אחזקת הז'קט

עבודה של טום סאקס

פרויקט אופנה/אמנות חדש מוצג בימים אלו בשבוע האופנה במילאנו על ידי גלן או'בריאן (שאם עוד לא ראיתם את הסט של הסלבי אצלו בבית: תקפצו לבקר!).
או'בריאן, יחד עם חברת סיסלי, פנה ל-17 אמנים עם ז'קט עור שישמש כקנבס ליצירותיהם. כל הכנסות הפרויקט, שנוצר בהשראת הז‫'‬קט המאוייר של ז‫'‬אן מישל בסקיאט ("גרסונייר על, אמן אמיתי של סטייל נצחי") יתרמו למוזיאון אנדי וורהול. והנה כמה מהתוצאות:

ז'אן פיליפ דלהום (מככב לאחרונה בגרסונייר)

Nate Lowman

Dan Colen

Duncan Hannah

‫הז'אקטים מוצגים כעת במילאנו לפני שיטוסו לבית המכירות הפומביות כריסטי'ז בניו יורק‬ - והשאלה של הגרסונייר היא: האם לפנות מקום על הקיר או בארון?

שועל מאויר

הגרסונייר אוהב שיתופי פעולה מוצלחים, במיוחד את זה המחבר בין בית האופנה קיצונה למאייר נוטף הכשרון ז'אן פיליפ דלהום (שזכור כמובן מפוסט ההיפסטר האלמוני).

זהו הקמפיין הראשון של קיצונה (!) ודלהום מצליח להמחיש את רוח הקולקציה הפרפית לסתיו-חורף 2010-2011 באמצעות האיורים היפים וההומור האופייני.

ההיפסטר האחרון

הגרסונייר, שלא מזמן פתח צוהר אל עולמם של היפסטרים אומללים (ע"ע האושר יש לו סוף), מבקש להצדיע להיפסטר האלמוני, בלוג שנון המתעד באיורים מבריקים וצבעוניים את הנעשה מאחורי הקלעים של עולם האופנה והאמנות.

כמו בדרך כלל בהיפסטרלנד, הבאזז המתוחכם והמסתורי מתגלה תוך שניה בחיפוש פשוט בתפריט הבלוג, שם מוצג האמן והמאייר הצרפתי ז'אן פיליפ דלהום כאחראי לאותה דמות פיקטיבית (הגרסונייר אוהב דמויות פיקטיביות) שנוצרה כאלטר אגו של דלהום, לקראת המעבר שלו מפריס לניו יורק וההתממודדות שלו עם היפסטרים בשר ודם.

דלהום, שכבר הוכתר בעבר כתשובה הפריסאית לשער הניו-יורקר, הוציא בשנה שעברה ספר איורים מכובד בהוצאת ריזולי, ובאמתחתו לא מעט עבודות מרשימות ופרסומות משובבות נפש, כשטביעת אצבעו ניכרת בכל פריים ופריים, כמו בפרסומת לסאאב ובזו לבארני'ז:

בבלוג הלכאורה אנונימי מפלרטט דלהום, בסרקסטיות, אירוניה וכישרון וויזואלי רב, עם הדמויות האקסצנטריות של עולם התרבות העכשווית.

הפוסט האחרון שלו היה תיעוד ממזרי של פתיחת תערוכתו של דמיאן הירסט (למעלה) ואחד הפופולארים היה חוויות מהביאנלה בוונציה, שכללו מפגש עם הנעל של מארק ג'ייקובס, פה למטה, שהגיב כמו אחרון הטוקבקיסטים.

דאש סנואו

אנדי ספייד