‏הצגת רשומות עם תוויות אלכסנדר מקווין. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות אלכסנדר מקווין. הצג את כל הרשומות

יום שבת, 28 במאי 2011

מועדון הג'נטלמנים - אדון בודד הוא הלב

לכאורה, אין דבר מסוכן יותר לג'נטלמנים מאשר לנסות לכתוב על רגשות. האם יוכלו למצוא את האיזון הנכון בין רגשותיהם השונים? והאם אופנה יכולה להביע או להרגיע, לכבות או להדליק רגשות?
מאז ומעולם שימשו הבגדים ככלים במשחק האינטלקאטואלי שהם מנהלים עם עולם האופנה. לא בכדי הם מעריצים את הלמוט לאנג או מרטין מרג'יאלה, מעצבים אירופאים שבאמצעות בגדיהם יצרו הפשטה קיצונית וקרה של הגוף והחומרים שעוטפים אותו. אולם לרגשות, כמה גברי מצדם, היה תמיד מעט מקום בארון. "ג'נטלמנים אמורים להסתיר את רגשותיהם", כך אמרו להם פעם, ולאופנה אין תחושות.

בניסיו דל טורו בעבודה Crying Men של סם טיילור ווד (2002)
כל זה התמוטט כשאחד הג'נטלמנים נתקל בחולצת כפתורים של דריס ואן נוטן בכלבו יוקרתי מעבר לים. החולצה הלבנה, שעליה כתמי צבע בסגול ובכחול, היתה פיסת בד היסטרית (במובן הקליני ששל המלה), שצעקה שאופנה יכולה להיות גם אמוציונלית. מכיוון שהיא עלתה כ-600 דולר, היא השאירה בעיקר כאב לב וגם קנאה רושפת בכל מי שיצליח להשיג אותה.

העובדה שאופנה יכולה להביע רגשות היא יותר מאנקדוטה נוספת הקשורה לעיסוק בסטייל. במיוחד אצל גברים, הידועים לשמצה בכל הקשור בתקשורת בין-אישית, מדובר בעוד ערוץ שיכול לנטרל כמה עכבות ולנסות להעביר את רחשי הלב. הגבר המערבי למד לאלף את עצמו, גם בעזרת החליפה, שהכניסה אותו לתוך מדים רציונליים, מישטרה את האמוציות שלו, הסתירה וגוננה על האני הרגשי שלו והפכה אותו לגיבור על, שלא רק יוצא לכבוש את העולם, אלא גם עסוק בלכבוש את יצרו.

מגרגורי פק לדונלד דרייפר - האיש בחליפת הפלנל האפורה


לא ברור אם הטאבו על הפגנת הרגשות היה הסיבה או המסובב של הלבוש הגברי, אבל עובדה היא שבמשך המאה ה-20, שכללה שפע גיבורים קולנועיים גבריים, שתי מלחמות עולם וזיגמונד פרויד אחד, נולדו ג'ון ויין ורמבו כמודלים מובהקים של קשיחות ואומץ לב, שרגשות הם מהם והלאה. החליפה, מכנסי הג'ינס הקשיחים ובגדי העבודה היו, במובן הזה, המדים המושלמים שכיסו והסתירו, ולא סתם זכו להצלחה. היכולת להביע רגשות היא אולי עניין של בגרות וביטחון אישי, ואולי זו דמותו של הג'נטלמן החדש שאמנם זוכר את מורשת הסטייל המאופק והנימוס הבריטי, אך יכול גם להתחבר לצד השני שלו - להביע רגשות ולנסות לנסח סגנון אישי שמשתמש בהם.


אופנה יכולה להיות סנטימנטלית. היא יכולה לסמן געגוע, להביע שמחה, לצעוק כעס, לנופף בשנאה או להיות מלאת כאב ויגון. בדים יכולים לעורר זיכרונות במגע עמם, וצבעים עשויים לעורר את החושים והרגשות. כבר לא צריך להיות בדיכאון כדי ללבוש רק שחור. ריק אוונס מאיים ומפתה בגלימות שלו. דמיר דומא או גארת פיו מייצרים באמצעות צורות גיאמוטריות ובדים טכנולוגיים רגשות של שמחה או בעתה הזויים. ראף סימונס התחיל את הקריירה שלו בזעקות אנטי-ממסדיות בועטות, ולאחרונה הצעיד דוגמנים בצבעים זרחניים, מעין פרץ שמחה קייצי בגרסה אופנתית.

ראף סימונס אביב-קיץ 2011
אחד המותגים המשפיעים על דמותו העדינה של הגבר החדש הוא "דיור הום", עוד מתקופתו של הדי סלימן ועד למחליפו הנוכחי קריס ואן אש. אותה חליפה גברית קלאסית, ממשטרת ומלאת איפוק קיבלה הזרקת עוצמה, צומצמה בגזרתה והחלה לזעוק את כאב הנעורים, כמעט כמו הציורים של קספר דוד פרידריך או של רומנטיקנים מלאי רגש אחרים.

דיור הום אביב-קיץ 2011
אבל גם אם עולם האופנה מלא בנסיכות קרח אופנתיות, החל באנה וינטור, עורכת העל בעלת המזג הבריטי, דרך טילדה סווינטון, השחקנית אהובת הג'נטלמנים וכלה בכישוף שנקרא דפני גינס, הרי שמעל כולן מרחף הקייזר הגדול, קארל לגרפלד, אלוהי הקרח ששערה משערות ראשו לא מסגירה מה הוא מרגיש. לגרפלד אמנם מצליח לרגש דורות של חובבי אופנה, אבל הוא עצמו סגור ומסוגר בכלוב של בלינג-בלינג. מולו, כמובן, אפשר להזכיר את איב סן לורן, שתוכו היה כברו, וסערת הרגשות שהפעילה אותו תמיד היתה גלויה לכל, מהבגדים החושניים שיצר ועד דמותו הציבורית שהיתה שנויה במחלוקת.

עולם האופנה לובש שחור ומחייך
בז'אנר סרטי הדוקו-אופנה הפופולריים כיום (במיוחד בסדרה "היום שלפני" מאת לואיק פריז'אן) מוצגים המעצבים ברגעיהם הקשים ביותר, בפאניקה מוחלטת לקראת התצוגות, או בשלווה סטואית לא ברורה ואדישות קיצונית לסובב אותם. לרגעים מצליחה הסדרה לקלף במקצת את המסכה של עולם הזוהר ולחשוף טפח מעולמם הפנימי והאמוציונלי של המעצבים. מארק ג'ייקובס, למשל, פרץ בבכי תמרורים כשראה את הפרק עליו, אז הבין את הלחץ שבו נתונים עובדיו ואת התלות המוחלטת שלו בהם.
הג'נטלמנים מניחים שאופנה היא רגש. בדיוק כמו הסופר הצרפתי סטנדל, שבעת ביקורו בפירנצה, כשהסתובב בארמונות בהם ריכוז בלתי נתפש של אמנות יוצאת דופן ביופיה, נתקף בחרדה עצומה על סף הפאניקה. התסמונת, הקרויה על שמו, יכולה להסביר לא מעט מהתחושות המתעוררות בעת מפגש עם חולצתו של ואן נוטן, בביקור בתערוכות אופנה מרגשות ("יופי פראי", התערוכה של אלכסנדר מקווין במטרופוליטן, היא דוגמה מצוינת לכך) ובהיתקלות בעבודות של מעצבים מוכשרים, שיכולה להוליד רגשות שמחה ואושר, כמו גם חרדה קלה.

מקווין בקטלוג. ספק בוכה ספק צוחק. מרגש
אז הג'טלמנים מודים ומתוודים שהם רגשניים. הם יכולים להזיל דמעה חרישית מדרמת קיטש זולה או מספקטקל אנושי אדיר ממדים. אבל בסופו של דבר בלוטות הרגש שלהם הן בשיא פעילותן אחרי מסע קניות קטן איכותי ויקר, עם שלל רגשות אשם שצפים בהם כמו כתמי הכחול והסגול על פני הבד הלבן.

והלב שייך לריי

יום ראשון, 23 במאי 2010

חתונת האבן

הגרסונייר יפנה בעתיד הקרוב את עיניו לחוקי טקס החתונה, ראו הוזהרתם. אל דאגה טרם נענדה הטבעת - מדובר אך ורק במחקר סטייל שוטף במסגרת המנדט שהוענק לבלוג זה. ולצורך מחקרי בלבד, גלש השבוע הגרסונייר באתרי רכילות בריטים צהבהבים בשביל להביא לכם תמונות מחתונה מלאת סטייל שנערכה בשבוע שעבר בלונדון.

בתמונה מחייכים: דייוויד וויליאמס, כוכב "ליטל בריטן" ובחירת ליבו, הדוגמנית ההולנדית לארה סטון, במלון קלרידג'ס היוקרתי (שותה וקם כבר טיפל באירוע מהזווית הייחודית שלו).
לחתונה הגיעו יותר אנשים מתעשיית הבידור הבריטית מאשר מעולם האופנה. בלט בהעדרו ריקרדו טישי (המעצב של בית ז'יבנשי), שעיצב לכלה לא שמלה אחת כי אם שתי שמלות תפורות-לפי-מידה שהפכו לקלאסיקה מיידית. הגרסונייר מצטער לאכזב, אבל חייב להודות, שטרם מצא בשיטוטיו הוירטואלים מי עיצב את חליפת החתן (המוצא הישר מתבקש לדווח) ובינתיים שמח לחלוק כמה טיפוסים שונים כמוהם ניתן למצוא בכל חתונה טיפוסית בארץ (מה לא?).

ג'ונתן רוס - הדנדי האנגלי
הקומיקאי רוני קורבט ואישתו אן הארט
(שימו לב - צבע גרביו תואם את חולצתה)

ראסל ברנד - עוד הומאז' למקווין
טום פורד - הדוד (החתיך) מאמריקה

יום רביעי, 28 באפריל 2010

נערי פוסטר

כתבת הגרדיאן הדלי פרימן, ציינה בטורה האחרון שאת הכאוס שיצר ענן הוולקאנו האיסלנדי, אפשר לראות כחלק מטרנד הניינטיז שחוזר לאופנה. איך בדיוק? ובכן, אותם אלפים שהיו תקועים בשדות התעופה השונים לא יכלו להחליף בגדים, וזאת כהומאז' כמובן לסגנון הגראנג' המחוספס/מלוכלך, שתמיד נראה כאילו לא החלפתם בגדים זה כמה ימים, והבד הופך לעור שני.
ככה גם נראים גם נערי הפוסטר החדשים לליין McQ של אלכסנדר מקווין חסר המנוחה לשעבר. ג'תרו קייב ודן פלטון מריחים כמו רוח נעורים בחולצות פלנל מטולאות, שריגים בצבעים שונים, בלגן תוסס ומקסים, שהגרסונייר מופתע בעצמו, מעוצמת החיבה שהוא רוחש לאותו הר געש אסתטי.

יום שישי, 5 במרץ 2010

חולצת זיכרון

הינט מגזין חברו לכריסטופר סאובה, הארט-דירקטור הכשרוני וההיפר-אקטיבי מניו-יורק (ששחרר לעולם את חולצות "Save Anna" המשעשעות) ומציעים לכם חולצת זיכרון.
ההכנסות ממכירת חולצת הטי לונג-ליב-אלכסנדר-מקווין יועברו לקרן בריטית, שנהנתה תמיד מסיוע ותמיכה של מקווין, הפועלת למאבק באיידס/HIV. לנצח אלבש אותך מקווין.


יום חמישי, 11 בפברואר 2010

אלכסנדר הגדול



אלכסנדר מקווין, מעצב האופנה בן ה-40, נמצא מת היום בבוקר בביתו שבלונדון, והגרסוניירים לובשים שחורים (עם הדפסי גולגלות). רק אתמול נחת על שולחנם אימייל מהחנות המקוונת אוקי-ני, שבו הודיעו על פריטים חדשים של המעצב לקיץ הקרוב, רובם עם אימג'ים מורבידים ובצבעים קודרים.


הגרסוניירים מרכינים ראש בפני מקווין, מעצב גאון שהתצוגות שלו היו שילוב מכשף של אופנה, טכנולוגיה ופרפורמנס, והבגדים שעיצב היו אדפטציות מבריקות על נושאים כמו גותיקה ופנטזיה. עצוב לחשוב שאלכסנדר (או כמו שחברין קראו לו "לי") כבר לא ינופף לשלום בסוף המופעים הגאוניים שלו, ושעולם האופנה איבד עוד ילד פלא, שלעולם כבר לא יגדל.

מתוך התצוגה האחרונה לגברים - סתיו 2010

יום רביעי, 20 בינואר 2010

השיירה עוברת

שבוע אופנת הגברים במילאנו הסתיים זה עתה, השיירה עוברת לפריס, ולגרסוניירים שכל כך עסוקים בימים אלו, לא נותר אלא ללקט לכם כמה פירורים, קטנים, משביעי רצון ומעוררי השראה.
מבט לחורף 2010 נראה מבטיח כשרויטרס כבר מדווחים על אופטימיות זהירה בבתי האופנה, שרואים סימנים חיובים בצמיחת התעשייה בכלל ועולם הגברים בפרט.
אישור לכך הגיע גם מהאשה/הצלמת/הבלוגרית המופלאה, הגברת
גרנס דורה, (לבית הסרטוריאליסט) שנענתה לבקשת בן זוגה, נסעה למילאנו, וכתבה משם כתבה פוסט מקסים על גברים, אופנה נסיעות והפתעות.
הנה כמה מתמונותיה:

בינתיים נציץ לכמה מהתצוגות הבולטות: אשליות אופטיות מהפנטות בתצוגה של אלכסנדר מקווין:

הברדק החינני של ויויאן ווסטווד, שבנתה רצפה שלמה מקרטון, משאיר אותנו עם ההומלס-שיק:

ברברי ,שממשיכים להוביל את המהפכה הרשתית, והעבירו את תצוגת האופנה שלהם לייב ברשת:


אצל מוצ'יה פראדה נגמר הבד מאד מהר, והסוודרים היפים של שנה הבאה הולכים ומתקצרים בכמה סנטימטרים:

ובפראדה גם נסיים. אורי אורן מרחיב על מצבו של בית האופנה המילנזי ונותן את הרקע לקמפיין האביב-קיץ החדש, שבמרכזו סרט יפהפה שביים האמן הסיני ביאנג פודונג:


יום שלישי, 7 ביולי 2009

ערוץ האופנה

בשבועות האופנה במילאנו ובפריז בלט טרנד אחד שהולך ותופס תאוצה בעולם האופנה והתקשורת שסובבת אותו: סרטים. יותר מהכל, נדמה שבתי האופנה, תאגידי התקשורת והמגזינים (כן, אפילו כאלה שיש להם פורמטים נוסטלגיים כמו פרינט) בוחרים יותר ויותר לצאת עם סרטונים, סרטי תדמית ומגזינים מצולמים, שתוך ימים ספורים מגיעים לכל העולם דרך האינטרנט, ובעיקר דרך בלוגרים הצמאים לחומרים חדשים ומעניינים בשביל הקוראים שלהם.
הגרסוניירים ידועים בתור אוהבי פרינט (לראות גרסונייר אחד מדפדף במגזין חדש שנודף ממנו ריח פרינט ודוגמיות בושם הוא מחזה הגובל בפורנוגרפיה, כמעט), אבל גם קולנוע הוא אחד מהמקומות האהובים עליהם. לכן, ולו לשעה קלה, הנה כמה מהסרטים הטובים שעשו את דרכם לרשת, ממיטב בתי האופנה והמגזינים:
בקסטייל מציג :Brave New World עם בגדים של אלכסנדר מקווין, פראדה, איסטפאק, ראף סיימונס, טים המילטון, אייטש אנד אם, טופמן ועוד.

סטאפנו פילאטי (איב סן לורן) מציג את קולקצית הגברים לקיץ 2010 בבימוי סמואל בנשטרית
יוז'י יממוטו

אלכסנדר מקווין - סרט בבימויו של דיויד סימס

אדם קימל, The Cowboy in the Continental Suit

יום חמישי, 22 בינואר 2009

צ'ירוהוליק

אנו כבר יודעים שסרט המאפיה המצמרר "גומורה" לא יחטוף מ"ואלס עם בשיר" שלנו את האוסקר. אבל כוכב הסרט האיטלקי, הצעיר והרזה להחריד, צ'ירו פטרונה, הפך זה עתה לדוגמן המדובר של החודש.
בניצוחו של הצלם האגדי
ברוס וובר מציג פטרונה (הגרסונייר מעדיף לקרוא לו צ'ירו) את הקולקציה האביבית של A.P.C . ואנחנו אומרים לארי פולמן: אתה דאנדי אמיתי. הגרסונייר רואה אותך מדגמן את הקולקציה האחרונה של אלכסנדר מקווין.