יום שלישי, 13 באפריל 2010

גאווה ודעה קדומה

גלן או'בריאן - איש הסטייל של ג'י.קיו (ומי שנמנה על חברי הפקטורי של וורהול והיה אחד הכותבים המיתולוגיים של מגזין אינטרוויו) - פרסם השבוע בבלוג של המגזין מניפסט מרתק על הגבר החדש ושרטט קווים לדמותה של הגאווה הגברית העכשווית (male vanity).

מימין לשמאל: אנדרה בלזס, ג'רוויס קוקר, רוברט דאוני ג'וניור (מתוך המאמר בבלוג)

או'בריאן הבחין, בעצם כמו הגרסונייר, שגברים לבושים היום הרבה יותר טוב מבעבר, ושתנועה חדשה שקשורה באופן שבו גברים לא רק מודעים יותר לעצמם - אלא גם מעזים יותר - שוטפת את העולם. הגאווה הגברית הזו, שמקורה בימים של בו ברומל, מבוססת על ההנחה שהופעה חיצונית, אמנות, חכמה ואצילות הם הכוח החדש. אבל שלא כמו בהגדרה הקלאסית, גאווה כאן אינה פרמטר הקשור באישור חיצוני. אליבא דאו'בריאן, הגבר החדש מוצא עניין בעצמו וביכולות שלו לא כדי לקבל אישור מהעולם, אלא כדי לעשות את העולם "מקום יותר אישי פנטסטי". בנוסף, הוא גם "dresses as he thinks, dangerously".

מימין לשמאל:וואריס אהלוואליה, הנסיך צ'ארלס והאמיש בולס

המאמר המאלף (ניטשה, אובמה ואופנה בפוסט אחד!) הוא קריאת חובה לגרסוניירים באשר הם, יחד עם 27 הדוגמאות המשעשעות של הגבר החדש, בצירוף הערותיו של או'בריאן.

7 תגובות:

נעמה אמר/ה...

vanity למיטב ידיעתי זו יהירות,לא כן?

Omer אמר/ה...

זו יוהרה, וההבדל הוא עצום :-)

גרסונייר1 אמר/ה...

עומר ויערה, הגרסונייר מודה שהוא התעכב על התרגום של vanity ואף התייעץ עם העורכת הלשונית, שביכרה את "גאווה" על "יהירות", בעיקר בגלל הקונוטציות השליליות של הצעתכם. בכל מקרה, היא תתרטם את הסבריה כאן בקרוב.

Raphael אמר/ה...

אמנם אין מהרהרים אחרי הרב, והתרגום כבר הוחלט בידי בעלי הסמכות, אבל נדמה לי שדוקא במאמר המקורי יש התייחסות גם למשמעות השלילית של היוהרה וקרבתה להבל ולרעות הרוח. כך אולי במחלקת הספרות הקלאסית, במקום להזכיר את גאווה ודעה קדומה (pride and prejudice) הייתם בוחרים דווקא ביריד ההבלים (vanity fair), ואת הקישור הזה לאופנה דוקא לא תהיו הראשונים לעשות.

אבל עיקר מה שרציתי לומר הוא שהקטע עצמו דוקא מאוד מעניין, ומטריד כמעט באותה מידה. איכשהו, בדיוק כשהסטנדרטים האופנתיים לגברים נעשים מחמירים יותר, הביטוי הקמפייני שלהם פונה יותר לאיזורים של ביטוי ומימוש עצמי. all i need is all i've got הוא ביטוי מאוד בעייתי כשהוא הוא נתלה בשלט פרסומת לחברה מסחרית, וצריכה לא בהכרח הופכת את העולם ל-more fantastically personal place.

ענבל קידר אמר/ה...

כמה תגובות (הרהורים יותר מהסברים) של העורכת הלשונית:
1. העורכת הלשונית מתחרפנת (בשם ציבור מגיבות הבלוג) מהממשק העברי הדפוק של "בלוגר", שבלי שום קשר לזיהויו הגברי של הבלוג הספציפי מחייב תגובות של נשים להופיע תחת זוועות דקדוק בנוסח "ענבל קידר ציין". תוחרם הפלטפורמה הסקסיסטית!
2. העורכת הלשונית סיפקה לגרסונייר המתלבט (לפני שקראה את הטקסט הנידון) לפחות ארבע אפשרויות שונות לתרגום המילה "vanity", שמר אובריין מיטיב לנצל את טווח משמעויותיה הרחב באנגלית (הבלים, גאווה, רהב, גנדרנות ועוד). לאחר שעיינה במניפסט עצמו פסלה את כל אלה שיש להן רק קונוטציות שליליות, השלימה בצער עם ההכרח להכריע בעברית בין המשמעויות השונות והסתפקה באליטרציה החיננית של "גאווה גברית", בתקווה שנוכחותם של ג'ורג' קלוני וחבריו הוומנייזרים ברשימה המפוארת תספיק כדי לנטרל את הקונוטציות המיידיות של "גאווה" בשיח העברי החדש.
3. דווקא בין "יוהרה" ל"יהירות" העורכת הלשונית מוצאת פחות הבדל (שוב - מבחינת ה"שליליות"). ההבדל בין "גאווה" ל"גאוותנות" נשמע לה יותר מהותי להבחנה האובריינית. אבל גם לעורכות לשוניות יש, כמובן, קונוטציות והעדפות פרטיות שהן לא תמיד יכולות לנמק. היא בפירוש לא רואה בעצמה שום סוג של רב. אפילו לא רב-מילים.
(http://ravmilim.co.il/)
4. העורכת הלשונית מברכת על כל דיון בענייני שפה שהבלוג הזה מעורר, ולה היו דווקא כמה השגות אחרות על בחירות לשוניות של הגרסונייר בפוסט. אחת מהן קשורה למילים שרפאל בתגובתו ציטט באנגלית והגרסונייר תרגם לטעמה מעט ברישול ל"מקום יותר אישי פנטסטי". אבל התגובה הזו כבר ארוכה מכדי לפתוח בה דיון נרחב יותר בשאלות של תרגום.

ענבל קידר אמר/ה...

העורכת הלשונית נטשה לשעה קלה את הבלוגים לטובת הספרים, חבריה הוותיקים, ופנתה לדפדף ב"ספר האי-נחת", הפרגמנט המונומנטלי (היא יודעת שזה אוקסימורון, אבל ככה זה מודרניזם) של פרננדו פסואה, בניסיון למצוא פסקה מסוימת שנתבקשה לקרוא בהקשר אחר לחלוטין. לפתע צדה עינה, בצירוף מקרים מופלא (שלא לומר "פנטסטי", ע"ע אובריין), את הפסקה הבאה, שנדמה שהיתה יכולה להחליף את רוב סעיפי תגובתה הקודמת, אלמלא אהבה כל כך לייצר אי-נחת מילולית משל עצמה:

"הגאווה היא הוודאות הרגשית ביחס לגדולה העצמית. היוהרה היא הוודאות הרגשית שהאחרים רואים בנו, או מייחסים לנו, גדולה כזו. שני הרגשות אינם משתלבים בהכרח זה בזה, אך גם אינם נוגדים זה את זה מטבעם. הם שונים ועם זאת יכולים להשתלב".
(פסקה 401 בתרגום יורם מלצר. זה יכול להיות כל מספר אחר בתרגומים לשפות אחרות. מספר הגרסאות לספר מתקרב לדעתי למספר ההטרונימים של פסואה)

אם הציטוט הזה לא מספיק כדי להפוך את פסואה לגרסונייר של כבוד (וגאווה!), אני לא יודעת מה כן (אולי המגבעת, משקפי הארכיטקטים, עניבת הפרפר והמעיל שבהם הוא מצולם על כריכת הספר).

Raphael אמר/ה...

אכן דברים של טעם, הן שלך והן של פסואה. כה לחי.