בארבור שחור

שורת הסלבריטאים ואייקוני הסטייל שמעריצים את מעיל האופנוענים של חברת בגדי ציוד הספורט והפנאי "בארבור" לא צריכה להפתיע איש: בכמה מהתמונות המיתולוגיות של סטיב מקווין, כוכב הקולנוע המשפיע ביותר באופנת הגברים, מככב המעיל המפורסם, אבל גם דוגמנית העל קייט מוס נחשבת אוהדת של הפריט, כמו גם אלכסה צ'אנג, לילי אלן והנסיכה דיאנה. מדובר במעיל האפנוענים המפורסם בעולם, (קוראים לו גם בקצרה, the International) שחוגג בימים אלו 75 שנה ויוצא במהדורה מוגבלת על ידי החברה שייצרה אותו מאז שנות השלושים.

אבל ההיסטוריה של המעיל המפורסם התחילה הרחק ממצלמות הפפראצי ושורת הכוכבים שמעריצה אותו. הוא נולד ב-1936, כמעט כמו כל פריט אופנתי קלאסי, מתוך צורך פונקציונאלי, כשחברת בארבור החליטה שהיא מוציאה לשוק מעילי אופנוענים ל"מבחן ששת הימים הבינלאומי" (מכאן גם שמו של המעיל), אחד ממירוץ אופנועני השטח הוותיקים ביותר, מירוץ שנחשב קשה במיוחד בעיקר בגלל העובדה שהוא נערך בתנאי שטח ומזג אוויר קשים במיוחד.

חברת הביגוד נוסדה בסוף המאה ה-19 והציעה לקהל לקוחותיה ביגוד מקצועי (מעילי לצבעים למשל), בגדי שטח ושאר פתרונות לבוש למקצועות הצווארון הכחול, בעיקר לעובדי נמל, דייגים וספנים, שלהם סיפקו בגדים אטומים למים. היא גדלה והפכה להיות חברה מצליחה עד לשפל הכלכלי ותחילת מלחמת העולם השניה, אז נקלעה למשבר, שממנו יצאה אחרי שאחד מבעלי החברה, דנקן בארבור, אופנוען בעצמו, החליט להוציא לשוק מעיל אופנוענים שהפך להיות מעיל האופנוענים הרשמי והמפורסם בעולם מאז ועד שנות השישים. ב-1957, למשל, כל האופנוענים בבריטניה לבשו את המעיל, הוא היה המעיל הרשמי של כמעט כל צוותים במירוצים בשנות החמישים, והוא הפך להיות מזוהה עם רכיבת שטח גם בגלל סטיב מקווין והפעלולן שלו, באד אקינס, שלבשו אותו בסרט "הבריחה הגדולה" וסרטים הוליוודים אחרים.

מה מיוחד במעיל האופנוענים המפורסם? בעיקר העובדה שלראשונה בהיסטוריה יוצר מעיל שכולו מלאכת מחשבת והוא מיועד לאופנוענים, בתקופה שבה לא היו חברות דומות לה ובגדי שטח היו בדרך כלל בגדים צבאיים או כאלה שהוסבו לכאלה מתחומים אחרים. המעיל מיוצר מבד כותנה המצופה בשעווה, שנתן לו עמידות למים ושאר פגעי מזג האוויר, בעיקר ברכיבת שטח. הוא בעל כיס איקוני אלכסוני בחזה, חמישה כיסים גדולים עם תיקתקים מפליז (שניים מקדימה ושניים מאחור) שנועדו להחזיק משאות כבדים, במיוחד בתקופה שבה אופנוענים נאלצו לקחת עמם חלקי חילוף שאר כלי עבודה כדי לתחזק את האופנועים שלהם במהלך המרוץ, רוכסן פליז גדול מאוד עם טבעת רחבה מספיק, כדי שגם יד שמכוסה בכפפה תוכל לפתוח אותו בקלות וחגורת מותן שמצמידה את הז'קט לגוף והופכת אותו ממעיל כבד ומגושם לפריט לבוש סקסי, שימושי ונוח. הבטנה המשובצת מבד טרטאן היא עוד אחד מסימני ההיכר של המעיל המפורסם (בטנה מיוחדת ששומרת על חום הגוף), יחד עם תווית "מיוצר בבריטניה" ותווית נוספת שמציינת את העובדה שהמעיל הוזמן על ידי בני המלוכה הבריטיים.

חגיגות ה-75 למעיל המפורסם נפתחו בהוצאה מחודשת של המעיל בשני צבעים: הירוק המקורי ובצבע משופשף, שנראה כמעיל משומש וישן. בנוסף, החברה הציגה בתחילת החודש ביריד האופנה לגברים בפירנצה את קולקצית "סטיב מקווין" (שכאמור לבש את המעילים של החברה משנות השישים והלאה) - מבחר מעילים במראה משופשף ומשומן, שנראה כאילו מלך הקול לבש אותם בעצמו.

חזרתם של בתי אופנה קלאסיים שייצרו בגדי עבודה ובגדים פונקציונאליים אחרים אינה מקרית. בדומה למקינטוש, למעיל הטרנץ' המפורסם של ברברי ולחברות ביגוד שטח ופנאי מאמריקה ומבריטניה, דומה שעולם האופנה - בעיקר על רקע המשבר הכלכלי וההתרפקות הנוסטלגית על מורשת והיסטוריה אופנתית - מחפש אייקונים קלאסיים, פונקציונאליים וחסרי ברק יוקרתי, כדי להישאר רלבנטי וכדי לסמן עמידות ורלבנטיות בעולם של חוסר וודאות כלכלי ופוליטי. המעיל גם מסמן מחדש גבריות אופנתית מחוספסת, כזו שהאייקונים שלה רחוקים ממסלולי התצוגה וקרובים לאנשים אמיתיים, שזקוקים לבגדים פונקציונאליים ועמידים. אולי כמו שמגזין i-D כתב על המעיל, "מדובר במעיל שעמיד בפני טרנדים וגחמות אופנתיות, מעיל שהסטייל הפרקטי שלו מבטא טעם אופנתי משובח, בלי לוותר על האיכות והסטנדרטים שהוא הציב מאז שיוצר לראשונה".

ביילי בוי

חגים שמחים לכריסטופר ביילי. אחרי שמונה שנים כמעצב הראשי של ברברי, שבהן חזר המותג להוביל את תעשיית האופנה הבריטית (והחזיר את תהילת מעיל הטרנצ' המיתולוגי), זכה השנה ביילי בתואר "מעצב האופנה הבריטי של 2009" (בפעם השניה ב- 38 שנותיו) וגם קיבל את עיטור מסדר הכבוד (MBE) של המלכה מהנסיכה אן.

ביילי, שקודם לתפקיד chief creative officer של המותג, חנך ללפני כמה שבועות, בנוכחות עוד ידיד מלכותי, את המשרדים החדשים של ברברי בלונדון (לצד המשרדים בניו-יורק ובטוקיו).

צייר לי שמלה

מועדון הג'נטלמנים - הטור העשירי

אחח איזה סופשבוע חורפי. הגרסוניירים אמנם נמסו למראה הגשם הקסום שסוף סוף ירד על חוטמינו, אבל קוראינו הקבועים בוודאי הבחינו כי נפל האתר בלוגר.קום בבמשך כל יום השבת.

לכן רק עכשיו נעלה את הטור "מועדון הג'טלמנים", שנכתב על מעילים וז'קטים מתוך הרגשה שחייב לרדת פה גשם. וגם נחגוג בצניעות עשרה טורים, הזדמנות מצויינת, למי שלא הספיק או פספס, להיזכר מה היה לנו כאן:

הטור העשירי – גלגוליו של מעיל. טור חורפי.
הטור התשיעי – הגבר, הטיפוח והיופי
הטור השמיני – הג'נטלמן והגיל
הטור השביעי – דירת הרווקים, קווים לדמותה
הטור השישי – בין הלבוש למקום העבודה
הטור החמישי – תיק לכל ג'נטלמן
הטור הרביעי – תורת האריזה לג'נטלמן בדרכים
הטור השלישי - נעליים על רגל אחת
הטור השני – הג'נטלמנים עושים ארון
הטור הראשון – טרזן יורד מהעצים

רבים וטובים כבר הספידו (גם אם בטרם עת) את העונה החמה והמליכו את הסתיו כנסיך האופל, מעורר ההשראה והדיכאון. הג'נטלמנים מבקשים לנסות להתעלם מהיעדרה של עונת מעבר זו ולהתמקד בסממניה האופנתיים: המעיל והז'קט. בילדותם למדו הג'נטלמנים שמעילים ארוכים שייכים לבלשים, סוטים או משוררים - חבורה מוזרה שכל אחד מחבריה קורא תיגר בדרכו על החברה הקונבנציונלית, ולבושם המסתורי מגלה טפח, אך בעיקר מכסה טפחיים.

המעיל מעניק ללובשו הזדמנות להתחמק מההמון, מזמין אינטימיות אישית ונוסך רומנטיות, אבל יותר מכל פריט אופנה אחר הוא מסמל את המפגש בין טכנולוגיה צבאית ללבוש המודרני. דורות של חיילים ודוגמנים, קורבנות של פוליטיקאים ואופנה, החליפו ביניהם מגוון מעילים, שהמפורסם שבהם הוא מעיל הטרנץ' הבריטי. מעיל זה, העשוי מחומר עמיד במים ומגיע לפחות עד הברכיים, יצא לקרב הראשון בשוחות מלחמת העולם הראשונה רוויות הבוץ והדם, ומכאן שמו. את הטרנץ' המיתולוגי המציא לא אחר מרוברט ברברי, מייסד מותג האופנה הבריטי המסורתי, שהמעיל הוא מוצר הדגל שלו גם בתקופת המיתון, ואף פצח לאחרונה בקמפיין וירטואלי מרשים שנקרא "אמנות הטרנץ'".

טרנצ'ים של ברברי

אחרי מלחמת העולם השנייה עשה הטרנץ' הסבה מוצלחת לתחום הבידור, כשמגוון של דמויות בלשים לבשו אותו וחטפו בתוכו אגרוף בפנים. דמויות כמו דיק טרייסי, המפקח קלוזו והמפרי בוגרט ב"קזבלנקה" פילסו את הדרך לפיטר פאלק כקולומבו, האריסון פורד ב"בלייד ראנר" וקיאנו ריבס ב"מטריקס".

בין לבין, אי שם בשנות ה-70, אומץ הטרנץ' על ידי סצינת ההבי-מטאל, דרכה הגיע לתת-תרבות הגותיקה, ומשם למעיליו הפוסט-אפוקליפטיים של המעצב האמריקאי ריק אוונס, אותם הג'נטלמנים חולמים ללבוש ביום מן הימים. אז נכון, הקונוטציה של הטרנץ' אינה תמיד טהורה וטרנדית (מבצעי הטבח בקולומביין נקראו על ידי חבריהם "Trenchcoat Mafia"), אבל המעיל הארוך והאלגנטי הזה, המשלב סגנון, דיוק ופונקציונליות, הפך בעקביות ובהתמדה לדמות מרכזית באופנת הגברים של המאה ה-20, למעיל המעילים.

המעיל השני שכדאי למצוא לו מקום בארון בגדי החורף הוא מעיל הדאפל (בארץ קראו לו פעם "מעיל סטודנטים"). כמו טובים לפניו גם הוא נולד מצורך צבאי, והפעם המשימה היתה להגן על חיילי הצי המלכותי במלחמת העולם השנייה מהרוחות המקפיאות של האוקיינוס האטלנטי והים הצפוני. הדאפל מפורסם בכפתורי עץ דמויי קונוסים גדולים, שאיפשרו לחיילים לפשוט את המעיל בלי להסיר את הכפפות. אבל גם אם אינכם מעריצים של הדוב פדינגטון, הכוכב הספרותי הראשון שלבש את הדאפל כשהוא אוחז בידו סנדוויץ' ריבה, בתי אופנה בעולם מקדישים למעיל זה לפחות דגם אחד כל שנה, מדיור הום ואיי-פי-סי עד קום דה גרסון, שהוציאו השנה מעילי דאפל בצבעים נועזים ובגזרות מדויקות.

Comme des Garcons Duffle Coat

הג'נטלמנים מרגישים דווקא יותר קרובים לברנש ששמו אקאקי אקקייביץ', גיבור "האדרת" של ניקולאי גוגול, שחסך מעות רבות כדי לקנות לעצמו מעיל חדש (לא ברור באיזה סגנון), קשר את גורל חייו במעילו, וככל שהמעיל התקמט, התרפט ודהה, כך גם חייו שלו נמוגו במלנכוליה רוסית גוגוליאנית. והז'קט? השם הגנרי מסתיר תחת כנפו סוגים שונים של שימושים, עיצובים וסיפור משעשע על מקורו של המונח. המלה "ז'קט" מגיעה מצרפתית עתיקה "jacquet" כינוי מקטין ל"ז'אק", כך קראו הצרפתים האריסטוקרטים לאחיהם האיכרים. הז'קט, שהיה גרסה מקוצרת וזולה יותר של שריון הקשקשים הארוך והיקר, אומץ על ידי המעמדות הנמוכים באירופה והתקבל כלבוש ג'נטלמני לגיטימי רק במאה ה-19. באנגלית המלה "jacket" מתייחסת לחלקה העליון של החליפה. ז'קט שאינו חלק מחליפה נקרא "odd jacket" והוא מעיל עליון לאירועים פחות רשמיים, לעבודה בעולם המודרני העכשווי ולערבי קיץ במדינות שבהן קודי הלבוש קצת יותר חמורים מאלו שלנו.

band of outsiders a/w 2010

לז'קט שני סוגים עיקריים: זה בעל הרכיסה האחת (עם טור כפתורים אחד) וזה בעל הרכיסה הכפולה - מעיל מעט רשמי יותר בעל שני טורי כפתורים. דווקא זה עם הרכיסה הכפולה זוכה בשנים האחרונות לעדנה, ולמרות אופיו המכובד והמבוגר יותר חברות ומעצבים צעירים כמו "filippa k" או אדם קימל נותנים לו מקום של כבוד בקולקציות שלהם.

double breasted classic

double breasted filippa k

אבל הג'נטלמנים מבקשים להתעכב על כמה חוקים שאין להפר, חוקים שעניינם מידת הז'קט ואופן לבישתו. לא ברור למה, אבל נדמה שרוב הגברים פשוט לא יודעים לבחור ז'קט לפי מידותיהם. אמנם בימים לא רחוקים, כך מספרים, היו גברים הולכים לחייט, וחליפה היתה נתפרת לפי מידותיו של הלובש אותה.
אבל היום, בעידן האינסטנט, את רוב הקניות, כמו את החיים עצמם, מעדיפים אנשים לעשות מהר ומן המוכן והזול. חליפות בכלל, וז'קטים בפרט, נקנים היום ברשתות אופנה גדולות שמציעות סגנון אחיד, ומראם של חייטים ותופרים (מקצוע שהיה כה מזוהה עם יהודים) הולך ונעלם ממחוזותינו. אגב, בפעם הבאה שאתם בלונדון, הניחו לרחוב אוקספורד וסורו ל-Savile Row על שלל חנויות הבגדים-לפי-מידה שלו, ולו בשביל לראות איך תרבות עשירה עם עבר היסטורי בביגוד עדיין פורחת.

כשאתם עומדים מול המראה בז'קט חדש, שימו לב לכתפיים (שם נמצא הסימן הראשון כשבודקים אם המידה נכונה) ולאורך השרוולים - שם רצוי שיהיה מרווח של אינץ' אחד (בשביל החולצה המכופתרת שתציץ) בין קצה השרוול לשורש כף היד. ועוד משהו חשוב: הכפתור התחתון בז'קט לעולם לא יירכס.
הג'נטלמנים שמעו שזה משום שהמלך אדוארד השביעי היה כה שמן עד שלא הצליח לרכוס את הכפתור התחתון בווסט שלו. הנתינים שלו פירשו את המראה כהצהרה אופנתית, ומאז אף אחד (גם לא מעצבי בגדי הגברים שאתם מכירים היום) לא מייעד את הכפתור הזה לרכיסה.
לג'נטלמנים לא נותר אלא לזמזמם את "מעילי הפשוט" ו"מעילך הכחול הידוע", לצאת בקריאה להכנסתם המיידית של הבלייזר והז'קט לארון הבגדים הישראלי ולהמתין לרוברט דאוני ג'וניור המגלם את שרלוק הולמס בסרט חדש של גאי ריצ'י. מעילים, רבותי, זה אלמנטרי.