יום חמישי, 16 ביולי 2009

הגרסונייר השבועי: דאש סנואו

תמונה: אוליבייה זאהם, Purple Diary

הטלפון מניו יורק, שהגיע בעת שהגרסוניירים סעדו בג'וז, היה דרמטי: דאש סנואו מת. היה זה מוזר לשבת במעוז בוהמייני אחד במזרח התיכון, ולשמוע על אייקון ניו יורקי שנמצא מת ממנת יתר במלון "לפאייט האוס" שם בעיר, מותיר אחריו את הסצינה הניו יורקית יתומה מאחד האנשים שהצליחו בכלל לעורר אותה ולהחזיר עטרה לשילוב המיתולוגי שבין אמנות, מסיבות, אופנה וחיים על הקצה בדאונטאון של גותהאם סיטי.
ככה זה כשאתה מהמשפחה הצרפתית האריסטוקרטית 'דה מאניל', בעלת תאגיד הנפט "שלומברגר", כשסבתך היא נדבנית ואספנית ידועה, וכשאימך, טייה תורמן (חצי אחות של אמה תורמן), כיכבה לאחרונה בכותרות בכך ששילמה מחיר שיא לבית קיץ בהאמפטונס.
סנואו נולד בניו-יורק ב-27 ביולי 1981. בגיל 13 כבר נשלח לפנימייה בג'ורג'יה ומעולם לא חזר לגור בחיק משפחתו. את הקריירה האמנותית שלו החל בגיל 15 כשגנב מצלמה וצילם בה תמונות שיכרות. אחר כך עבר לגרפיטי וריסס את הלואר-איסט סייד עם הטאג המפורסם שלו מאז "Sace".
ריאן מקינלי היה זה שהכניס אותו לעולם האמנות כששכנע אותו להציג את תמונותיו המתארות חיים מלאים בסקס, סמים ורוקנרול. בכתבה המפורסת ב"ניו יורק מגזין" הוא אמר עליו:"“When it comes down to it, Dash is wild, a wild kid. I have my moments. But for me, it’s always sort of about creating a fantasy. It’s like the life I wish that I was living. For Dash, it’s really the life.”

סנואו בצילום של סטיבן מייזל

תערוכת הסולו שלו היתה בניו-יורק ב-2005 וב-2006 כבר השתתף בביאנלה של הוויטני.
ההילה סביבו יצרה תדמית של רוק סטאר מחוספס שהולך על הקצה, המבקרים טענו כי מדובר בריצ'-קיד עם פולארויד ובעיית סמים, אבל המעריצים, החברים והאוהבים טענו כי מדובר באחד האמנים המוכשרים בעיר, שממשיך מסורת גדולה של אמני דאונטאון שחיו בניו-יורק (בסקיאט, נאן גולדין, קית' הרינג) והפכו אותה למה שהיא.
לאחרונה הציג סנאו
עבודת וידיאו מרגשת בסניף הברלינאי של Peres Project בה הוא נראה מבלה בחברה משפחתית חמה, יציבה ואוהבות, עם בת זוגו ג'ייד בארו ובתם הקטנה, העונה לשם המקסים: סיקרט.

צילום של סנואו

ב-13 ביולי נמצאה גופת ה-enfant terrible של עולם האמנות העכשווי במלון בדאון טאון, ועוד מיתולוגיה ניו יורקית מקבלת סוף טראגי ועצוב.

by Purple / Photographer Terry Richardson / Creative Director Olivier Zahm / Fashion Editor Christopher Niquet / Photographer’s assistant Seth Goldfarb / Stylist’s assistant Dana Veraldi / Make-up Francelle at Magnet / Scan COÛTE QUE COÛTE) / Purple Magazine A/W 08)

10 תגובות:

grayscale אמר/ה...

כתבה הורסת... זה כ"כ עצוב ויפה...

ניר מצליח אמר/ה...

עוד עבודות מרגשות והורסות שלו
באתר הגלריה של cfa-berlin
http://www.cfa-berlin.com/artists/dash_snow/

אנונימי אמר/ה...

אשכרה ריצ'-קיד עם פולארויד. לא ידע מה לעשות עם עצמו מרוב כסף של אבא ואמא. התקשורת חגגה על האמן (אלק) המסומם וניפחה אותו כמו בלון עד שהתפוצץ. חבל מאוד.

יש הרבה יותר מוכשרים ממנו שלא יכלו לקרוע את העיר על חשבון קרן הנאמנות המשפחתית ולא זכו לרבע מהפרסום שלו. לפחות הם נשארו בחיים. גם זה משהו.

אנונימי אמר/ה...

ג'וז ולוז הוא אינו מעוז בוהמייני, כי אם מעוז יאפי פסאודו-מגניב עם אגרסיות של לסביות קרות מזג.

איתן.

אנונימי אמר/ה...

יאללה יאללה נמאס כבר מכל המסוממים שחיים על חשבון ההורים וכל פעם שהם מחרבנים איזה משהו - ישר באים "מביני העניין" וטוענים שזאת אמנות נעלה.
לרוב האמנים בניו יורק אין כזאת חשיפה, כי הם נאלצים לפרנס את עצמם ואין להם את הזמן והכסף לשרוץ בבתי קפה ומועדונים מהבוקר ועד הערב ולקנות מבחר סמים ואלכוהול. הם גרים בקווינס או בברונקס ואורח החיים הלא רומנטי שלהם לא ממש מדליק את כל "מומחי" הברנז'ה ו"מביני העניין" אשר נמרחים מהערצה לאנשי הלוואר איסט סייד ורוצים להראות לכולם כמה הם מבינים וכמה הם מכירים את הסצנה.
אבל לוואר איסט סייד זה לא באמת אנגרגראונד. הרי כל דירת "אנדרגראונד" (אלק) שם עולה אלפי דולרים לחודש וכל הבטלנים חסרי ההשכלה שחיים ומסממים את עצמם על חשבון ההורים הם לא האומנים השורדים האמיתיים. אבל לך ספר את זה ל"גרסוניירים" ולחבריהם המעדיפים את הפנטזיה. העיקר שהם "מבינים ו"מעודכנים".

miri davidovitz אמר/ה...

CAN EASILY IMAGINE IT NOW - SO MANY WEIRDOS IN NEW-YORK. AND SO MANY BEAUTIFUL PEOPLE

יוני אמר/ה...

דאש סנואו זה לוזר וממש לא ג'נטלמן. חגג עם סמים והשאיר בת קטנה בלי אבא.

סנואו היה חגב לעומת הענק שנפטר הלילה - וולטר קרונקייט. באתר שמתיימר להתעסק בג'נטלמנים - קרונקייט היה הדבר האמיתי. לא רק בקנקן (הלבוש) אלא גם במה שהיה בו. אחד הג'נטלמנים האמריקאים הגדולים של המאה העשרים. שמח שזכיתי לפגוש אותו.

גרסונייר1 אמר/ה...

הרבה רוחות סוערות בעקבות דש סנואו, אז הנה עוד לינק לדיון הרחב שהתפתח סביבו:
http://flavorwire.com/29919/reading-dash-snow-analysis-and-links-to-the-best-of-last-weeks-coverage

האם ההיסטוריה תשפוט?

גרסונייר1 אמר/ה...

שני דברים לכבוד מי שעדיין רוצה לכבד את זכרו של סנואו:
http://men.style.com/gq/blogs/styleguy/2009/07/dear-dash-departed.html

http://deitchprojects.com

אנונימי אמר/ה...

תערוכה המוקדשת לזכרו מוצגת כרגע בדייץ' פרוג'קט בניו יורק,
http://flavorwire.com/gallery/07-26-09a/index.html