חליפות, חלל וכו'

נראה שתום בראון מצא את מקומו בשבוע האופנה בפריס, כשהפגין תצוגה כה מרשימה ולא שגרתית, כהרגלו. היא היתה עמוסת אסוציאציות ורעיונות ויזואלים שמתכתבים עם מדים גבריים היסטוריים, הפעם אלו של אסטרונאוטים. התוצאה - מפגש בין מייג'ור טום לפרפיות פריזאית - מעיפה.

מדי האסטרונאוטים מזכירים לגרסונייר את העבודות היפות של ג'יין ולואיז וילסון, האמניות-אחיות-תאומות זהות שהציגו לפני כמה שנים תערוכה בשם "Star City", שבה הציגו מדי אסטרונאוטים רוסים ותחנות חלל נטושות. כמו אצל בראון, חליפות החלל הופכות לנשל נחש, מעין מדי מעבר בין מצבי תודעה וזהויות, ועדויות אופנתיות לתחנות הביוגרפיות שבדרך.

אימג'ים מהתערוכה של האחיות ווילסון

מפלצות הסטייל

הגרסוניירים כבר נתקלו לפני כמה שבועות באיורים המקסימים האלה של כוכבי סדרת הסרטים מלחמות הכוכבים לבושים במיטב מחלצות האופנה העכשווית (וגם גברת ג'וש שלחה תזכורת).

אבל משום מה העניין התעכב, סיפורי מלחמות הכוכבים מעולם לא היוו נדבך רציני בעולמם של הגרסוניירים, ובאיחור קל, או כמו שכל סרט בסדרה נפתח: A long time ago in a galaxy far, far away (כי שבוע בבלוגספרה הרי הוא כמו שבע שנות פרינט, לא?) מוקדש הפוסט לכל הגיק-שיקים האמיתיים בינינו, לאוהבי איורי אופנה טובים וד"ש לצ'ובאקה.

פולו פורצלן

כל שנה, מאז 2006, בוחרת חברת לקוסט אמן או מעצב ליצור סדרה מיוחדת לאספנים. בעבר עבדו עבור התנין טום דיקסון, מייקל סטייפ והאחים קאמפנה והשנה נבחר האמן הסיני לי קסיאופנג שנודע בעבודת בגדי הפרוצלן שלו. לצד פסל חולצת הפולו פורצלן, המרשים בעושר הפריטים שבו, עיצב קסיאופנג סדרה מיוחדת של חולצות (לבישות) לנשים וגברים ברוח מסורת הקערה השבורה.

פסל הפורצלן המדהים, עליו עבד קסיאופנג במשך שלושה חודשים תמימים, עשוי משלוש מאות פיסות פורצלן, והפך מיד עם סיומו לחולצת הלקסוט היקרה שיוצרה אי פעם.

ונסיים עם פרט טריוויה גרסוניירי מוצלח: הסגנונות העיקריים בעבודותיו של קסיאופנג על הפורצלן מכונים בציור סיני הקלאסי "ארבעת הג'נטלמנים" אשר כוללים את פרחי הסחלב, הבמבוק החרצית והשזיף.

ומי שרוצה עוד קצת פורצלן יכול להזכר בGilet של מרג'יאלה (חורף-סתיו, 89-90) וגם לקרוא את הראיון של קסיאופנג ל Yatzer.

חתיך תוכן (2)

הטאטו, מסתבר, לא רק עושה קאמבק (מתי הוא בכלל יצא מהאופנה? אף פעם), אלא גם זוכה להומאז'ים מכמה בתי אופנה הגדולים בתצוגות האופנה של פריז. הפעם הם מפנים את הזרקור לאמנים האמיתיים שמאחורי כתובות הקעקע - פילאטי עשה את זה למארק מהוני (כמו שדיווחנו קודם) ומארק ג'ייקובס בלואי ויטון לסקוט קמפבל הברוקלניאי.

תצוגת הגברים לאביב קיץ 2011 שנערכה ביום חמישי האחרון הצעידה דוגמנים עם כתובות קעקע זמניות ומונוגרמות של אמן הטאטו קמפבל, שהופיעו גם על חלק מהתיקים ומהצעיפים, וסימנה סופית את כתובות הקעקע כקלאסיקה (by definition) בלתי חולפת.

קמפבל בסלבי

את קמפבל תוכלו לראות בסלבי, או להסתכל בשלל העבודות שלו, ביניהן הטאטו המפורסמים של מארק ג'ייקובס, הית' לדג'ר או חיתוכי הלייזר של שטר הדולר האמריקאי שהוא הציג.

הטאטו של קמפבל על ג'ייקובס

תיק מהקולקציה של ויטון

מהתערוכה "make it rain"

הגרסונייר מתקשר מיד לקבוע תור ומחפש רעיונות למונוגרמות נצחיות שיככבו על הזרוע שלו, לפחות עד הקיץ הבא.

פוסט פרינט.2

עשר שנה לאחר השקתו מעלה המגזין האהוב והחשוב 032c אתר חדש מופלא לרשת. העולם של 032c מכיל את כל הגליונות הקודמים של המגזין, אבל לא מדובר בסריקה אלא בבניה של עולם תוכן עשיר ועמוק הפונה לכל מי שאוהב לחיות על הקווים המחברים את מרכיבי התרבות העכשווית. כמו כל ספר עיון שרוצים לתהות על קנקנו אפשר ללכת ישירות לאינדקס ולגלות מדוע הוא נקרא The New Cultural Order.

הגרסונייר נזכר בראיון שערך עם יורג קוך, עורך המגזין.

ובינתיים בפריס, ז'אן טוויטו, שלא יודע כמה הגרסונייר רוצה לדבר איתו על פתיחת חנות A.P.C בארץ, מרחיב אף הוא את המותג לרשת ויוצר את ה A.P.C Journal. הפתעות צפויות בקרוב.

חתיך תוכן

העולם האלגנטי החדש שבורא לנו סטאפנו פילאטי, מעצב הבית של איב סאן לורן, מכיל מקורות השראה שונים, משלימים ומרתקים. את קולקציית אביב-קיץ 2011 שהציג השבוע בפריס, פתח פילאטי עם הקרנת סרט קצר שהזמין מהצלם ארי מרקופולוס (פעם שעברה זה היה ברוס וובר) המציץ לעולמו של אמן הקעקוע האגדי מארק מהוני ולמוסד ההוליוודי שלו ה- Shamrock Social Club.

הגרסוניירים, נטולי הטאטו, צפו הבוקר בסרט בקפה השכונתי החדש, כשקולות החריטה בעור שבקעו מהמחשב הבהילו כמה מהיושבים לצידם והזכירו להם את הכאב שביופי.

אחרי הסרט הגיע הקולקצייה ואביב-קיץ 2011 הופך פתאום רך, נדיב בבדים בגוונים של אפור וכשמערבבים חליפות מפתיעות עם חגורות עבות, שורטס רחבים, ופולקה דוטס - מציץ לו האלגנס החדש.

הגרסונייר השבועי: פיליפ קראנגי

את הגרסונייר השבועי קשה לפספס בעולם הוירטואלי (או האמיתי, אם אתם מסתובבים הרבה ברחובות ניו יורק), אבל דמותו האיקונית של פיליפ קראנגי, מעצב התכשיטים המוכשר, לא מותירה ספק שמדובר באיש עם סטייל אישי ייחודי, מתוכשט (כראוי למקצועו) ובעל זקן ושפם מוקפדים (בנות: האיש עיצב עגילים יפהפיים דמויי שפם), שמשווים לו חזות ויקינגית עירונית רעננה.

קראגני ל"סרטוריאליסט"

קראנגי למד עיצוב תכשיטים בבית הספר המפורסם לעיצוב ברוד איילנד ועבד עם אמנים רבים (ביניהם מריקו מורי), לפני שפתח עם אחותו את לייבל התכשיטים המוערך. מאז הוא עיצב אובייקטים לתצוגות של פיליפ לים, וורה ואנג, שיפלי אנד הלמוס, בנד אוף אאוטסיידרס ואחרים, זכה ב-2008 בפרס סוורובסקי של מועצת האופנה האמריקאית ופתח חנות בשדרה התשיעית בניו יורק, שם הוא מוכר גם אובייקטים אחרים, מלבד קו התכשיטים לנשים וגברים שעליהם הוא מופקד.

בראיון להינט הוא אומר שעיצוב תכשיטים לגברים שונה מזה לנשים, "אני רוצה לעשות אובייקט קונספטואלי שנראה כאילו הוא מעולם לא נקנה, אלא שתמיד היה חלק ממי שעונד אותו... לתכשיט לגברים צריך שיהיה ערך 'קמעי'... שיציין רגע משמעותי, אירוע, מסע או חוויה... שהתחושה תהיה שזה במקרה תכשיט". הגדרה לא רעה לאותם אקססוריז הסמויים מהעין, שעליהם דיברו הגרסוניירים לא אחת.

קראגני למגזין "Man About Town"

ואם אתם רוצים עוד כמה עצות הנוגעות לגברים ותכשיטים, הנה וידאו קצרצר של gq עם הגרסונייר הויקינג:

כובע של ארכיטקט

הרשו נא לגרסוניירים לקפץ לרגע מבירת האופנה האיטלקית לבירה הבריטית, שם מתקיים פסטיבל לונדון לארכיטקטורה, שבמסגרתו התערוכה hat-itecture. אוצרי התערוכה, שני ארכיטקטים צעירים וארכיטקטית בדימוס שעשתה הסבה לכובענית מקצועית ומוערכת, ביקשו מאמנים וארכיטקטים לעצב כובעים בהשראת העיר ולענות על השאלה "איך נראה כובע לונדוני".

"כובעים וארכיטקטורה דומים אחד לשני יותר משחשבנו", הם אומרים בראיון לבלוג של הווג הבריטי "שניהם יכולים לשמש הגנה מאיתני הטבע, הם הצהרה אופנתית וגם מסמנים סטטוס או זהות דתית".

סופי היקס בבצילום של ג'ייקוב סוטון לניו יורק טיימס

ואם הם כבר במחלקת הארכיטקטורה הבריטית, הגרסוניירים מפנים את תשומת הלב לארכיטקטית סופי היקס, שהיתה עורכת אופנה מיתולוגית בשנות השמונים וכיום מתמחה בתכנון חנויות לבתי אופנה כמו יממוטו (פריז), פול סמית (לונדון) ושל רשת קלואה ברחבי העולם. היקס, גרסוניירית מג'ונדרת, לובשת רק חליפות גבריות ומספרת לבלוג של הניו יורק טיימס שאם היתה לובשת שמלה, היתה נראית פחות אישה ו"יותר כמו דראג קווין".

סופי על שער של פין-אפ

החנות של יממוטו