דימוי עצמי

עוד בת למשפחת אצולה סקוטית (טילדה סווינטון לא לבד) במשחקי סטייל וג'נדר. בשער מבריק למגזין האהוב self service מעצב הסטייליסט הוותיק והמוערך ג'ו מקאנה את סטלה טננט בדמותו של... ג'ו מקאנה.

פרידה מטוני קרטיס

תלתל-טוני

פרידה מטוני קרטיס, היא פרידה מהוליווד של פעם, מכוכב עם כושר משחק נדיר, בעל סטייל ייחודי וצ'ארם אישי שכבש את כולם.

אולי יהיה קרטיס זכור לעד בתפקיד הגאוני שביצע ב"חמים וטעים" של בילי ויילדר (לצידם של ג'ק למון ומרלין מונרו) אבל הפרויקט הגרסוניירי ביותר של קרטיס מגיע דווקא מתחום הטלויזיה. (ותודה לגרסוניירית שסיפרה על הסדרה האהובה בילדותה).
הסדרה !The Persuaders עלתה לעונה אחד בשנת 1971, עם קרטיס המגלם פלייבוי אמריקאי במזימות בינלאומיות, לצד עמיתו הבריטי רוג'ר מור.

העקיצות ההדדיות של השניים על הבדלי התרבות בין שתי המדינות ובמיוחד בדיחות על אופנה ופערי סגנון הפכו עם השנים את הסדרה לקאלט ברחבי אירופה. הצעה מעניינת שקיבל מור (שהיה ממפיקי הסדרה) לשחק כסוכן חשאי בשירות הוד מלכותה עצרה את המשך צילומי העונה השניה והשאירה מיתולוגיה שלמה מאחור.

את קליפ הפתיחה הממכר אי אפשר לאמבד אז נסתפק בסצנה קלאסית עם בדיחות גרסונייריות על ההבדלים בין חייטות בריטית לאמריקאית.

טוני קרטיס לפני ראף סימונס

שחור הוא הקיסוס החדש

סטריט אטיקט, בלוג אהוב של צמד אפרו אמריקאים מהברונקס, השיק פרויקט חדש ומסקרן בשם "The Black Ivy", שעושה הומאז' לקולג'ים השחורים הראשונים שסללו את הדרך לקהילה באמריקה ומתקן את הלובן הנשקף מכל אופנת האייבי ליג והספר המדובר "Take Ivy", שבין דפיו אפשר למצוא שחור אחד בלבד (חפשו בעמוד 83). הלוקיישנים האותנטיים והלבוש הפרפי העכשווי הופכים את הפרוייקט לממתק שחור ומרתק, הבנים נראים מצויין והשחור מעולם לא נראה טבעי יותר. הגרסוניירים בעד אפליה מתקנת.

The Black Ivy from Street Etiquette on Vimeo.

אם ננעלו

כבר כמה עונות שחברת הנעליים הוותיקה משיקגו (שעברה בינתיים לוויסקונסין) פלורשהיים חוברת לחברה הניו יורקית דאקי בראון ומוציאה את הנעליים הכי נחשקות בשוק תחת השם florsheim by duckie brown. לגרסוניירים, שלא מגיעים לאמריקה בחודשים הקרובים, נודע שהמניאקים גם פותחים חנות פופ-אפ בשיתוף עם אודין במרסר 109, ושם הם מציעים את הקולקציה החדשה והשווה, שהיא (כרגיל) טייק עכשווי על הדגמים הקלאסיים. או בקצרה, ווינגטיפס ואוקספורד בזהב וכסף.
עד שמנהל הבנק ירשה שוב טיסה, הנה סטופ אנימיישן של פלורשהיים לנשמה:

אמנות אחזקת הז'קט

עבודה של טום סאקס

פרויקט אופנה/אמנות חדש מוצג בימים אלו בשבוע האופנה במילאנו על ידי גלן או'בריאן (שאם עוד לא ראיתם את הסט של הסלבי אצלו בבית: תקפצו לבקר!).
או'בריאן, יחד עם חברת סיסלי, פנה ל-17 אמנים עם ז'קט עור שישמש כקנבס ליצירותיהם. כל הכנסות הפרויקט, שנוצר בהשראת הז‫'‬קט המאוייר של ז‫'‬אן מישל בסקיאט ("גרסונייר על, אמן אמיתי של סטייל נצחי") יתרמו למוזיאון אנדי וורהול. והנה כמה מהתוצאות:

ז'אן פיליפ דלהום (מככב לאחרונה בגרסונייר)

Nate Lowman

Dan Colen

Duncan Hannah

‫הז'אקטים מוצגים כעת במילאנו לפני שיטוסו לבית המכירות הפומביות כריסטי'ז בניו יורק‬ - והשאלה של הגרסונייר היא: האם לפנות מקום על הקיר או בארון?

רחוב החליפות הטהורות

הגרסוניירים כבר התהלכו בדמיונם לא אחת ברחוב המפורסם savile row שבלונדון, נכנסו לחנויות, מדדו חליפות ורכשו בגדים-לפי-מידה, כמיטב המסורת הבריטית. ספר חדש שיצא בימים אלה סוקר את תולדות הרחוב והתרבות שמסביבו ומספק הצצה היסטורית לאחד המקומות היחידים בעולם שמסמלים - כבר למעלה ממאתיים שנה - את האלגנטיות הגברית הסרטוריאלית.

הרחוב התחיל את דרכו ב-1667 ונבנה על חלקת הסחלבים של איש אצולה בריטי., ועד 1848 היו בו בעיקר רופאים, חייטים צבאיים ומהגרים יהודיים. את דרכו כרחוב החליפות לפי מידה התחיל savile row כשקיבל השראה מלבוש ג'נטלמני לרכיבה, כשסביב דמותו הדנדית של ג'ורג 'בו' ברומל החלו להיפתח מספר בתי אופנה קלאסיים, שחלקם פתוחים עד היום.

מייקל קיין ב-savile row

מדהים להיווכח עד כמה עבר הרחוב עליות ומורדות - אירועים היסטוריים ומהפכות אופנתיות - וידע לשמור על מקומו גם כשאופנת הרחוב ומרד הנעורים דחו את מה שהיה לו להציע. עוד על הספר, אפשר לקרוא כאן.

העדשה של יול

ספר חדש שיוצא לאור בימים אלו מציג את הצד האמנותי של השחקן האגדי ואייקון הסטייל ההוליוודי יול ברינר. מלבד כשרון משחק ואהבת הבמה בערו בדמו של ברינר גם כשרון מוסיקלי ואובססיה לצילום ותיעוד כל שניה מחייו הסוערים.
בתו, ויקטוריה ברינר, ליקטה בשנים האחרונות כ-70 צילומים, מתוך 8,000 התמונות בארכיון המשפחתי, ובאמצעות ההוצאה לאור של קארל לגרפלד 7L, הוציאה את הספר הנקרא Yul Brynner: A Photographic Journey.

הספר מחולק לארבעה פרקים: 1- לייף סטייל (ככה זה שהחברים שלך הם פרנק סינטרה, דין מרטין וג'רי לואיס); 2 - החיים על הסט (ככה זה שאתה כוכב ראשי בהוליווד של שנות ה-50 וה-60 הזוהרות); 3 - הפרק השלישי נקרא 1956, השנה העסוקה ביותר בחייו המקצועיים של ברינר ואת ההקדמה לו כתב מרטין סקורסזה; 4 - איש של סטייל (שממחיש את סגנונו האישי של ברינר בצילום, באופנה, בקולנוע ובאמנות). הנה כמה דוגמאות:

ז'אן קוקטו עם צוענים בצרפת, 1959רוברט מיצ'ם

ג'רי לואיס ודין מרטין

מרצ'לו מסטרויאני

הברון אגמונט ואן צוילן

המלך ואני

וזה פוסטר של התערוכה שננעלה זה עתה בניו יורק בה הוצגו הצילומים שבספר
(קלאסי לחדר ההמתנה במשרדי הגרסונייר)

שועל מאויר

הגרסונייר אוהב שיתופי פעולה מוצלחים, במיוחד את זה המחבר בין בית האופנה קיצונה למאייר נוטף הכשרון ז'אן פיליפ דלהום (שזכור כמובן מפוסט ההיפסטר האלמוני).

זהו הקמפיין הראשון של קיצונה (!) ודלהום מצליח להמחיש את רוח הקולקציה הפרפית לסתיו-חורף 2010-2011 באמצעות האיורים היפים וההומור האופייני.

החשוד האופנתי

הגרסוניירים נשבעים שהם לא עשו כלום, אבל נדמה שלהיות נאשם זה הכי קול עכשיו. תמונות נאשמים, מסדרי זיהוי ומראה של עבריינים קטנים מככבים בעולם האופנה בשבועות האחרונים ומציעים אנטיתזה ללוק הפרפי ששלט עד עכשיו.

שון אופריי, אולי הדוגמן הכי יפה בתעשיה בזמן האחרון, מצטלם למגזין ג'י.קיו החדש בפוזות של נאשם בצילומי משטרה. כתבה אחרת בג'י.קיו הבריטי (שמוקדש, אגב, למורדים) העמידה הפקת אופנה בהשראת פורעי חוק, ואילו המותג הפני המסקרן N.Hoolywood הציג בשבוע האופנה בניו יורק דוגמנים שהלכו במסדר זיהוי, כשהצלמים והאורחים נאלצו להביט בהם דרך חלון צר, כמו בתחנות משטרה. "פושעים בעשורים הראשונים של המאה הקודמת נראו כל כך טוב והיה להם המון סטייל", אומר המעצב של החברה דייסוקה אובאנה למגזין אסקווייר.

חשוד מס.1: שון אופריי

חשוד מס.2: "פורעי החוק" בג'י.קיו בריטניה

חשודים 3-4: N.Hoolywood

למרות שכבר כתבו על אאוסיידרים ושאר פשעים, הגרסוניירים מחפשים עברות קלות אחרות כדי להצטרף לטרנד. להתראות באבו כביר.

תצוגת העל

אין כמו גליון חדש של פנטסטיק מן לבלות איתו את סוף השבוע האחרון בספירת החטאים העתידיים.
בגליון המשובח ראיונות עם בריאן פרי (גרסונייר שבועי זוכרים?), מר סטפנו טונקי (עורך w) והשחקן הבריטי דייוויד ווליאמס - אולי אקסצנטרי ב"ליטל בריטן" אבל דאנדי למופת בחייו הפרטיים.

מלבד הראיונות המענגים ושאר המדורים הקבועים ניצוץ הגאונות האמיתי של המגזין נדלק בחלק השני של הגליון בפרויקט המכונה: תצוגת העל. (וסליחה על איכות הצילום)

סט הצילומים להפקה הפך למעשה לתצוגת אופנה מרהיבה, שנבנה במיוחד עבור הגליון, עליה ניצח הצלם ג'ונתן דה וילירס. ביותר מ-60 עמודים (מעוצבים למשעי במיטב המסורת המינימליסטית ומלאת ההוד של המגזין) מציגים עורכי הפנטסטיק 40 תלבושות שונות המורכבות מהבחירות שלהם מקולקציות הגברים לסתיו-חורף 2010.

ויש גם סרט

הסרט המלא, כך מובטח באתר המגזין, יעלה בקרוב, אבל הגרסונייר ממליץ לשים את היד על הגליון המרשים שמצעיד את עולם הפרינט על המסלול הנכון.

גרסונייר חג ומועד - לואיק פריז'אן

את לואיק פריז'אן, ה'אנפן טריבל' הנוכחי של עולם האופנה הפריסאי, פגש הגרסונייר לארוחת בוקר דשנה בקפה לה דורה, לצד דוגמניות מתבגרות, קשישות עם שיק ותיירות יפניות המתאימות את צבע המקרון לצעיף של הרמס.

מטרת השיחה היתה לסגור פרטים של פרויקט עתידי משותף, אבל ברגע שהוסרה מחיצת העסקים, קשה היה לעמוד בשטף (ובקסם) של פריז'אן, גיק אופנה מקצועי, שהפך בשנים האחרונות למתעד הרשמי של עולם האופנה.

מדף הסרטים של פריז'אן בקולט

למרות שמעולם לא למד קולנוע ואין לו מושג ירוק באופנה חתום פריז'אן כבמאי, צלם והיום גם כמפיק, על כמה מהסרטים התיעודיים החשובים של עולם האופנה בשנים האחרונות. אחרי מספר שנים כעיתונאי בידור בעיתון ליברסיון הוא התבקש להחליף את כתב האופנה שחלה, הטקסט המוצלח צמח לסדרת כתבות, שהתחלפו עם הזמן לסדרת סרטים תיעודיים (וכמה מעניינים עוד בדרך) והיום מוצגת התערוכה שאצר ב"לה בון מרשה" תחת הכותרת: "הגברים על פי לואיק פריז'אן".

ביישן אבל על שלטי חוצות

פריז'אן הוא גרסת הבמאי הצרפתי, המשלבת את הגיקיות הבריטית של לואי ת'רו והנוירטיות הניו יורקית של וודי אלן, ובדיוק באמצעות אותה קלולסיות אינטליגנטית הוא חודר אל לבבות המרואיינים המכובדים, הנכבשים באמצעות תמהיל מוצלח של תמימות ילדותית עם ממזריות מנומסת.

הדקות הפותחות של Signé Chanel (רוב הסרט ניתן לצפייה ביוטיוב)

בכל סרט תיעודי של פריז'אן נחשפים צדדים לא מוכרים של מעצבים הגדולים לצד העבודה הסיזיפית של התופרות והמודדות, המגהצים והמלבישים, וכל העושים במלאכה יומם וליל לפני תצוגת אופנה.

לואיק לייק מארק

מלבד סינייה שנאל ו"מארק ג'ייקבוס & לואי ויטון" (שגרם לג'ייקבוס לבכות, מספר פריז'אן, כשלפתע הבין כמה משמעותי בחייו העוזר האישי שלו) יצר פריז'אן בשנתיים האחרונות את הסדרה "היום שלפני", בה ליווה את בתי האופנה של סוניה ריקל, ז'אן פול גוטייה, פרואנזה סקולר ופנדי, ב-36 השעות הגורליות שלפני תצוגת הקולקציה.
‫"‬זה מילייה של דרמה קווינז" מסביר פריז'אן "ולפני התצוגה מגיע שיא הלחץ והכל מתפרץ. בגלל שצילמתי לא מעט מהם, הם כבר מכירים אותי. הם למדו לבטוח בי כי עשיתי דברים דומים עם מארק ג'ייקובס וקארל לגרפלד. שהם... חללית האם של כל הדרמה קווינז". (במבטא צרפתי זה נשמע חמוד)
העונה הבאה לא אחרה לבוא והערוצים ארטה וסאנדנס צ'אנל הזמינו אותו לתעד את אלכסנדר וונג, דיאן פון פירסטנברג, דונטלה ורסאצ'ה, ניני ריצ'י, ג'רמי סקוט, נרסיסו רודריגז. עד שכל הפרקים האלו יגיעו אלינו (הם משודרים בימי םאלו - והנה הטריילרים מסנדאנס) נזכיר שאפשר עוד לצפות בפרק על סוניה ריקל ב - ynet.

חזרה לפריס: בתערוכה "הגברים על פי לואיק פריז'אן" (והוא עצמו מגחך על השם הפומפוזי אגב מריחת ריבה על בריוש העסיסי) הוא התבקש להציג את הגרסא שלו על הזהות המורכבת של הגבר העכשווי, זה שנולד אחרי המטרוסקסואל העייף. גבר, שלדעת פריז'אן, צריך להיות אלגנט אבל להשאר מחוספס, גראנג'י ומוקפד. בקיצור: גרסונייר.

התערוכה מחולקת לשישה חדרי הקרנה המחוברים בשני שולחנות עגולים עליהם מונחים ברישול מוקפד ספרים, סרטים ואוכל (ממיטב התוצרת של לה בון מרשה: ספרים של נורמן מיילר עם מרשמלו פלאף וחמאת בוטנים, קערת ארטישוקים, הביוגרפיה של צר'ציל, תה שחור, אלבומים של וולטר פייפר, ברוס דווידסון ורבים אחרים).
בחדר ההקרנה הראשון מוצג הסרט (הצרפתי-איטלקי) "לה גרסון" (או באיטלקית: לה נוטה בראבה) בבימויו של מאורו בולוניני, על פי תסריט של פזוליני. הסרט, המתאר את החברה הבורגנית באיטליה בשנות החמישים, מלווה קבוצה של בני טובים, עם סטייל מדהים וכל כך עכשווי, מתלהב פריז'אן, המזכיר באופן מדהים את הרוח הפרפית-אירופית שניתן למצוא היום בכל פינה בעיר.

סצנה מהסרט, אמנם באיטלקית, אבל מי צריך מילים אם יש מכוניות, מכות, בחורות ודירת רווקים

בשלושה חדרי הקרנה נוספים מציג פריז'אן את סרטיו המתעדים את הנעשה מאחורי הקלעים של תצוגות הגברים בדיור הום, לאנוון ודריס ואן נוטן. בחדר החמישי מוקרנים ברצף סרטונים בהם מראיין פריז'אן גברים שזה עתה נעורו משנתם, ובאינטימיות ישנונית, כשהם יושבים במיטתם, הם נפתחים ומספרים על חייהם. בחדר החמישי מתחלפים במהירות פרצופיהם של עשרות בחורים צעירים המתאחדים למין אבטיפוס אחד.
בחדר האחרון הציב פריז'אן שלושה מסכים ובהם גבר מתפשט, מתלבש וחוזר חלילה, בבגדי הקולציה האחרונה אותם אפשר להשיג בלה בון מרשה (כן, זהו פרויקט מסחרי, גם את המרשמלו אפשר להשיג לא רחוק משם).

לבש ופשט

אם לא דרך אמזון או ynet הרשת, כאמור, מלאה בסרטים של פריז'אן ומי שרוצה עוד קצת זמן איכות עם לואיק הנה הראיון בסגנון שערך עימו איתי יעקב לפני 3 חודשים. (ותודה איתי על חיבור גרסוניירי מוצלח).

* * *

כשאחד העיתונאים בביקורת על הסרט "סינייה שנאל" קרא לו: "מרדני ומבדר" החליט פריז'אן לגנוב את השם ולקרוא כך לחברת ההפקה החדשה שלו. כמורד ומבדר אפשר לשבת עימו שעות ולשמוע פנינים מעולם האופנה, שגם אם יכחיש או לא ירצה, הוא כבר חלק משמעותי ממנו.
את הערב הקודם התחיל פריז'אן עם קארין רויטפלד שהסתובבה בחוצות העיר לכבוד הפאשן נייט אאוט הפריסאי. רויטפלד, הוא מספר, הפכה לכוכבת פופ קלאסית עם מעריצים צעירים המלווים כל אירוע ציבורי בו היא נמצאת. אם תוסיפו לזה ארבע שעות של שמפניה חינם, העסק, כפי שתועד במצלמתו של פריז'אן, הופך לקצת מסוכן. בחצי השני של הערב נתקע פריז'אן במשך שעה בחדר סגור עם קארל לגרפלד ובאפטיסט ("אנחנו קוראים לו ההוא שמדבר בלי פילטר") הזדמנות קלאסית לשליפת מצלמה כדי לשמוע מהקייזר קיטורים על איב סאן לורן, ביקורות על ספרים חדשים ואנקדוטה על 2 הקוטוריירים הסטרייטים היחידים בהיסטוריה של האופנה: הרבה לז'ה ו….קוקו שאנל.

* * *

ברוכים הבאים לסמטת הכפר המלכותי

אחרי אי אלו בריושים וסיפורי גרסונייר (על הבלוג הצנוע והקוראים הנאמנים), נחתמה פגישה מוצלחת (פרטים נקווה בהמשך) אז הציע פריז'אן להציג לקוראים את חנות בגדי הגברים האהובה עליו בפריס. הליכה לא רחוקה ממש, בשמש הסתיו המלטפת, הביאה את השניים לסמטה קסומה ויוקרתית (25 Rue Royale) ולחנות הבגדים slowear.

קבוצת slowear האיטלקית, הוקמה ב-1951, עם התמחות בעיצוב וייצור מדים, מבדים איכותיים המחזיקים מעמד לאורך זמן. את עיקר התהילה קטפו זוגות המכנסיים, שנמכרים היום תחת השם incotex ליפנים, המגיעים עם עיניים נוצצות לפריס, במיוחד עבורן. במהלך השנים רכשה הקבוצה את חברת המעילים montedoro, את יצרנית הצמר zanone ואת חברת חולצות היוקרה glanshirt והפכה למותג החם של עולם האופנה עם קבוצת מעריצים הולכת וגדלה.

ועד כאן, גלויות פריסאיות.
שנה טובה.

גלויות מפריס - חלק ג' וכמעט אחרון

כך יעשה לאיש הרוח הרוצים בכבודו

גם את הפאלה-רויאל, כמו את המארה, אין באמת צורך להציג, כשהוא מסומן היטב במפה של תייר ראשוני ופרנקופיל חובב. הארמון המלכותי מציע לכם את הסיבוב המוכר הנעים בגלריות המוגנות והיפות (ויורד פה גשם) בעלות השיק הנצחי.

לומר שלום למוכרים עטורי הפפיונים בחנות של פייר הארדי, להשתחוות בקריצה לפסל של ריק אוונס הבוחן את הקונים בחנותו, למדוד עוד ועוד קרדיגנים במארק ג'ייקובס ולפתח שיחה על יחסי שטוקהולם - תל אביב עם המוכרים המצודדים של אקנה. שני השוודים החביבים מספרים על הקוקלציה הנוכחית שעוצבה בהשראת אמיליה אירהארט, הטייסת הראשונה שחצתה את האטלנטי ומוכנים להיות השגרירים הראשונים של אקנה בתל אביב.

לא נורא לראות קיצונה סגור. יש עוד אחת ממול

בפסז'ים בין הפאלה רויאל לרחוב רישלייה לא כדאי לפספס את שתי החנויות האלגנטיות של קיצונה, השועל היפני (52 Rue Richelieu), שאותו הגרסונייר אוהב לאהוב. קיצונה בעונה הזו מציגים קולקציה צרפ-פרפית להפליא וצבעו של הקרדיגן הצהוב מזכיר את החרדל על האנטרקוט במסעדה שממול. לכיוון האופרה יש גם את מרג'יאלה (23 rue de Montpensier) ויוניקלו (17 Avenue de l'Opéra) והגרסונייר אוהב להגשים חלום שנקרא רפאטו לבן (22 Rue de la Paix).

מתנה מעט מוזרה אבל מרעננת בחנות אאסופ החדשה

חנות הדגל החדשה של אאסופ בסנט הונורה (256 rue St-Honoré) תעזור לכם לפתוח את הסיור ברחוב השיקי עם עור ידיים מעוסה ביסודיות ואחרי שרכשתם את שלל המוצרים המפתים של קוסמטיקה אוסטרלית במיטבה. כך אפשר להדס בקלילות בין תיקי גויאר מהפנטים, חליפות סייף של לאנוון, כאב הראש בקולט והאקלקטיות של ל'אקלרר (שפתחו גם מסעדה, חנות ובר בחלל החדש ליד מלון קריון).

ביקור במכונת הזמן של ברוקס ברדרס פריס (372 Rue St. Honore) שבה המוכר השרמנטי מסביר לגרסונייר, בצרפתית עם מבטא איטלקי כבד, על הקולקציה המיוחדת שעיצב עבורם תום בראון, והכל בהשראה של הסדרה המצליחה מדה מן. מדה מן, עם דון ובטי, מדה מן.

גיחה קטנה מהרחוב תאפשר ביקור בשוק סנט הונורה (Marché St.-Honoré) - שם שוכנות שלוש חנוית מארק ג'ייקובס (שמוכרות טראש לא ברור) לצד חנות ניחוחות סגלגלה ומהפנטת של קום דה גרסון.

אחת ההפתעות הקסומות באיזור התגלו בזכות לואיק פריז'אן, שביקש להראות לגרסונייר את החנות האהובה עליו בפריס. היה זה אחרי ארוחת בוקר צרפתית כבדה בלה דורה (16 Rue Royale) שפריז'אן חצה את הכביש לסמטה יפהפיה העונה לשם Le Village Royal ולחנות הנקראת slowear.

אבל זה כבר יחכה לפוסט סיכום, au revoir פריס.
גוד מורנינג לונדון.