המלך לא עירום

ועוד כתבה שפורסמה השבוע מגרסונייר אחד:

המלך ג'ורג' השישי, גיבור הסרט "נאום המלך" שאותו מגלם קולין פירת, מעולם לא היה איקונת סטייל. סגנונו, כפי שהוא משתקף בסרט או בתמונות שמתעדות את התקופה, לא ביטא טעם אישי אלא את חוקי הלבוש ששלטו בתקופתו, בעיקר סביב אירועים רשמיים ופגישות ממלכתיות: בפגישה עם צ'רציל עם סיום מלחמת העולם השניה הוא נצפה בחליפת צי בעלת רכיסה כפולה (אחד מהטרנדים הבולטים של השנה באופנת הגברים). כשיצא לבדוק את הפצצות שנפלו על לונדון במהלך המלחמה, נהג ללבוש מעילים ארוכים וכבדים בשילוב כובע באולר.

בחירותיו האופנתיות כמלך אולי לא ביטאו טעם אישי, אך היו קשורות בהחלט לעברו בצי הבריטי: הוא נהג ללבוש הרבה ז'קטים כחולים שנתפרו בעבורו ברחוב סאביל, קודש הקודשים של תפירת חליפות בהתאמה אישית בבירת הממלכה הבריטית. רבים מבגדיו יוצרו מטוויד ומבדים בריטיים כבדים אחרים שמשדרים מלכותיות ועוצמה, שאף הם שבו להופיע בשנים האחרונות על מסלולי התצוגות.

אדוארד ה-vii

דווקא סבו, המלך אדוארד השביעי, היה אייקון סטייל מלכותי, שאחריו עקבו חייטים, עיתונאים וגברים ברחבי העולם. הוא העדיף בגדים נינוחים, סמי-רשמיים, בתקופה שבה קודי הלבוש הגבריים היו נוקשים, ונודע כבעל המלתחה הגדולה בעולם, שכללה חליפות ופריטים אחרים שנתפרו בעבורו על יד חייט אישי מרחוב סאביל.

דמות אחרת במשפחה המלכותית, שאותה מגלם בסרט גאי פירס המצויין בסרט, היא אחיו של המלך ג'ורג', אדוארד השמיני, שויתר על על כס המלכות כדי להתחתן עם אהובתו וליס סימפסון, שהיתה גרושה אמריקאית. לאחר שויתר על הכתר, אדוארד קיבל את התואר הוד מעלתו המלכותי דוכס וינדזור, נישא לאהובתו וחי עמה בארצות הברית ובצרפת.

אדוארד ה- viii

בניגוד לאחיו, אדוארד נחשב לאחד מהאייקונים הגדולים באופנת הגברים, גם אם בסרט הוא נדחק לתפקיד משנה פחות מרכזי ובולט. "גדלתי להיות מוביל אופנתי", הוא כתב על עצמו, "כשסוחרי הבגדים היו השחקנים שלי והעולם - הקהל שלי". בשנות העשרים והשלושים של המאה הקודמת הוא נחשב למתלבש הטוב בעולם וגילם את הדנדי הבריטי החדש עם חליפות הספורט שלו והלבוש הנינוח שהוא נהג להופיע בו בציבור. נשים חשקו בו, וגברים ראו בו מודל אופנתי שאת אופן לבושו הם ניסו לחקות.

אדוארד ה- viii ובחירת ליבו

סוזי מנקס, שכתבה את הספר "The Windsor Style" על הדוכס והדוכסית, תיארה את חייהם כסיפור אהבה מלא בחפצים יפים, בתים מהודרים והרבה בגדים, שלא הצליחו לכסות על הריקנות שאפפה את הזוג ועל זקנתם, שהיתה הרבה פחות זוהרת. "אתה יודע איך היה היום שלי", מצטטת מנקס את הדוכס בשיחה עם חבר, "קמתי מאוחר ואז הלכתי עם הדוכסית וראיתי אותה קונה כובע". ואילו הדוכסית צוטטה כמי שאמרה "אני מעדיפה לעשות שופינג מאשר לאכול".

את ימיו העביר הדוכס בגולף ובגינון. הוא אהב מחזות זמר ואת קול פורטר, והיה איש מסיבות וריקודים. אבל יותר מכל נדמה שאהב להתלבש. הוא היה חלוץ אופנתי ששינה הרגלי לבוש וקודים אופנתיים לגברים ברחבי העולם בתקופה שבה כללי הלבוש, בעיקר של גברים, היו מקובעים ואסור היה לעבור עליהם.

הוא אהב לבוש נינוח וקליל שאיפשר לו לנוע, סגנון שאותו כינה "לבוש רך". ב-1922, למשל, הוא הגיע לבוש בז'קט כחול-כהה לנשף לילי, והפך את הכחול לצבע מקובל בלבוש הערב הרשמי. בנוסף, הוא העדיף ז'קטים בלי זנב ארוך (ששיוו לו מראה של איש גבוה למרות קומתו הנמוכה), והפך גם אותם למקובלים באירועים רשמיים - מה שהוציא את הז'קטים הארוכים סופית מאופנת הגברים.

הדוכס אהב ללבוש חליפות שנתפרו ברחוב סאביל, שנהפכו בזכותו למודל החליפה הבריטית המפורסמת - חלק קדמי צמוד לגוף, כריות מינימליות באזור הכתפיים, דשים רחבים וכיסים בולטים. "משבצות הנסיך מווילס" היה אחד מהטרנדים הבולטים שהדוכס הכניס לאופנה, למרות שאינן קרויות על שמו. סבו, אדוארד השביעי, היה זה שעיצב אותן, אבל הדוכס, שאהב לאמץ מנהגים שהיו קשורים בחיי הכפר האנגלים ולהפוך אותם לאופנה עירונית, היה הראשון שלבש את סוג המשבצות הזה (טקסטיל עם תבניות של משבצות גדולות וקטנות שהיו מזוהות עם בגדי כפר ושטח) בלונדון.

הדוכס גם קשור לטרנד אופנתי נוסף, שקשור בעניבות: עד לתקופתו היו נפוצות עניבות מחומרים קשיחים שלא איפשרו לענוב אותן בקשר רחב. הדוכס חיפש דרך לשנות את המצב, וביחד עם חייטו האישי יצר עניבה מבד משי שנקשרה באופן רחב מהמקובל, שיש הטוענים שהיא המקור לקשר וינדזור המפורסם.

ב-1998 נערכה מכירה פומבית של מלתחתו של הדוכס מווינדזור, עליה אמר האוצר בבית המכירות סותביס, "לא היה איש ממשפחת המלוכה שדאג להופעתו האישית יותר ממנו. הוא קנה בגדים באיכות הטובה ביותר, וציפה מהם שיחזיקו מעמד שנים רבות". המלתחה שלו כללה 15 חליפות ערב, 55 חליפות פשוטות יותר, שלוש חליפות רשמיות ויותר ממאה זוגות נעליים. העורכת הקודמת של "ווג" האמריקאי, דיאנה ורילנד, אמרה עליו: "האם היה לו סטייל? היה לו סטייל בכל חגורה של בגד ובכל משבצת של חליפות הכפר שלו". *

תפוחים לוהטים

הגרסוניירים לא יכלו להתעלם מרשימת (חמישים) מובילי הסטייל בניו יורק, כפי שפורסמה השבוע ב- StyleCaster, במיוחד כשמופיעים בה שתי דמויות מהפוסט הקודם. מי שרוצה את כל הפרטים (השמות, המקצועות והבגדים) מוזמן להציץ ברשימה, בינתיים הגרסונייר בוחר את הנבחרים שלו:

Philip Crangi

Waris Ahluwalia

Kwesi Blair

Jeffrey Costello and Robert Tagliapietra

Memsor Kamarake

David Thielebeule

מועדון הג'נטלמנים מארח: וואריס, פיליפ, פרנצ'סקו ואוליבייה

אחרי הרבה זמן בלי הגרסונייר השבועי, החליטו במועדון לחגוג עם כמה ממבעלי התואר האהובים והפעילים היום. השבוע בגלריה:

עולם הסטייל הגברי אמנם מלא באייקונים ותיקים של סטייל, אבל כשבמועדון הג'נטלמנים התקבלה קריאה לחפש את המיתולוגיות העכשוויות, אותן דמויות מסוגננות ברוח הזמן, לא היה זה פשוט לאתר את מחליפיהם של סטיב מקווין או מרצ'לו מסטרויאני.

בין שלל דימויים של כוכבי פפראצי, אינספור מגזיני ובלוגי לייף-סטייל ושאר מסכים של תרבות הפופ, נראה כאילו משהו חסר. הג'נטלמנים תוהים לגבי המבט נוסטלגי, שמתגעגע לדמויות ההן, שידעו לא רק להתלבש יפה, אלא גם להשתעשע עם הבגדים שלהן, לנסח טעם אישי ולבנות פרסונה ציבורית ואישית שהיא הרבה יותר מסתם סגנון מוצלח. היתכן שזו היתה תקופה שבה כולם נראו הרבה יותר טוב ולכולם באמת היתה לפחות חליפה אחת ראויה בארון?

בניסיון לחפש את אייקוני הסטייל שאינם בהכרח ידוענים (כי כמה אפשר להיתלות בג'ורג' קלוני), מבקשים הג'נטלמנים לשרטט תמונת מצב רגעית, כזו שקשורה לא רק לסגנון - אלא גם למהות. מדובר בארבעה גברים צעירים שהצליחו לבנות קריירה מעניינת ומשפיעה, להיות עם האנשים הנכונים ברגע הנכון ולנסח לעצמם סגנון אישי, שבולט גם מבעד למיליוני הסלבס לרגע שצצים להם בכל מקום.

דמותו של פיליפ קראנגי, מעצב התכשיטים ניו יורקי, לא מותירה ספק שמדובר באיש עם סטייל אישי ייחודי, מתוכשט (כראוי למקצועו) ובעל זקן ושפם מוקפדים שמשווים לו חזות ויקינגית עירונית רעננה. קראנגי למד עיצוב תכשיטים בבית הספר המפורסם לעיצוב ברוד איילנד, ועבד עם אמנים רבים (ביניהם מריקו מורי) לפני שפתח עם אחותו את לייבל התכשיטים המוערך.

מאז הוא עיצב אובייקטים לתצוגות של פיליפ לים, ורה ואנג, שיפלי אנד הלמוס, בנד אוף אאוטסיידרס ואחרים, זכה ב-2008 בפרס סוורובסקי של מועצת האופנה האמריקאית ופתח חנות בשדרה התשיעית בניו יורק. שם הוא מוכר גם אובייקטים אחרים, מלבד קווי התכשיטים לנשים וגברים שעליהם הוא מופקד.

קראנגי טען לאחרונה, בראיון למגזין "הינט", שעיצוב תכשיטים לגברים שונה מזה לנשים, "אני רוצה לעשות אובייקט קונצפטואלי שנראה כאילו הוא מעולם לא נקנה, כזה שתמיד היה חלק ממי שעונד אותו... לתכשיט לגברים צריך שיהיה ערך קמאי... שיציין רגע משמעותי, אירוע, מסע או חוויה... שהתחושה תהיה שזה במקרה תכשיט". הגדרה לא רעה לאותם אקססוריז הסמויים מהעין, שעליהם דיברו הג'נטלמנים לא אחת.

טבעת חדשה של קראנגי עם טקסט שהגרסוניירים מאמצים מיד

עוד על קראנגי - בגרסונייר השבועי

לצידו מופיע הילד הרע והשד המוכשר מפאריס אוליבייה זאהם - בלוגר, צלם, אוצר, ארט דירקטור ובעיקר העורך האגדי של מגזין "Purple Fashion".

מלבד עריכת המגזין הנחשב והפיכתו ליצירה מו"לית חד-פעמית, לפני כשנתיים החל זאהם לתעד את חייו הסוערים באובססיביות של נער אקסהביציוניסט שמסתובב במקומות הנכונים - מאחורי הקלעים של שבוע האופנה במילאנו, חוויות מחיי הלילה במוסקבה, סקי באלפים עם בתו היפה ונשיקות לדוגמניות צעירות, וגם שיחות אינטלקטואליות בבתי קפה פאריסאיים. כאוס בשקיפות מלאה. סקס, כרום ורוקנרול.

זאהם, מלבד לשחק אותה סרז' גנסבורג של התעשיה (כשהוא מרכיב משקפי היפסטרים ממתכת, נועל נעלי רפטו לבנות ומוקף נשים יפות), הוא גם עורך מבוקש ביותר. לצד המגזין, הוא עובד עכשיו על ביוגרפיה (שתצא לאור בספטמבר) של עורכת "ווג" פאריס הפורשת קארין רויטפלד, וגם בדיוק סיים לערוך את הגיליון השלישי של מגזין "31 rue Cambon" של בית שאנל, בהזמנתו של קרל לגרפלד.

אחת המסיבות שבהן תועד (ותיעד) אוליבר זאהם התקיימה לפני כשבועיים במהלך שבוע האופנה בניו יורק, אצל המעצב ואריס אהלווליה, שרק שמו מעורר בג'נטלמנים רעד קל.

מדובר באחד הניו-יורקרים המוכשרים והבולטים, מאלה (כמו זאהם) שיש להם זמן גם להיות מעצבים, גם לשחק בסרטים של ווס אנדרסון וגם להתבליין בברים השווים של ניו יורק ופאריס (הוא נשבע שהוא נאמן למורשת הסיקית שלו ואינו שותה).

וואריס אהלווליה הוא קודם כל טורבן שמחובר לאיש עם חוש סטייל מצויין, אייקון מערבי-מזרחי, שאת פניו קשה לשכוח. אהלווליה, שנולד בהודו ועבר בגיל חמש עם משפחתו הסיקית לברוקלין, הוא מעצב תכשיטים מוערך ובעל המותג House of Waris, שאת תכשיטיו שלו אפשר להשיג בחנויות המובחרות ואת אחד המסעות שלו אפשר לראות בסרטון הבא:

הוא הצטלם לקמפיין של לואי ויטון, הופיע בסרטים "עמוק במים" ו"רכבת לדארג'ילינג" של ווס אנדרסון, קיבל תפקיד קטן בסרט הנפלא "אני אהבה", היה דוגמן בתצוגת האופנה של Imitation of Christ והמשיך להסתובב במקומות הנכונים, עם בחירות אופנתיות מרשימות, מעודכנות ונינוחות, כשלראשו תמיד טורבן. העיניים השחורות, החליפות המערביות, הסטייל הבלתי מתפשר והחיבור הכל כך מדוייק בין המורשת הסיקית למעודכנות האופנתית שלו - הופכים אותו לג'נטלמן הסיקי המושלם.

עוד על אהלווליה - בגרסונייר השבועי

ולסיום נקנח באספרסו עם האמן איטלקי פרנצ'סקו וצולי - אמן וידיאו ארט מצליח שמוכר גם בזכות ציוריו (שמוצגים בימים אלה בגלריה גגוזיאן בניו יורק), צלם מוערך ובמאי קולנוע עם סטייל אופנתי של דנדי רנסאנס עכשווי.

בדומה לסגנון לבושו, גם עבודות האמנות המתוחכמות (והמתחכמות) של וצולי שואבות הרבה פעמים את השראתן מהניצוצות שעפים במפגש בין תרבות הפופ לעולם הסוריאליזם. הן עמוסות בסאטירה נוקבת כשהוא מחבק ועוקץ את האמנות, הפוליטיקה והתקשורת. באחת העבודות המפורסמות שלו (Before & After, פורטרט עצמי מ-2002) מופיע וצולי פעמיים: בתמונה אחת כדמות אמן עכשווי, היפסטר מודרני ששכח להתגלח ובשניה מתגלה אדון מכובד ורב עוצמה מן המאה ה-19.

כמי שרוקד על כל החתונות, וצולי הספיק לעבוד בשנים האחרונות עם שלל אמנים מכל גוני הקשת היצירתית. הוא ביים את המיוזיקל המפורסם של ליידי גאגא בלוס אנג'לס, יצר וידיאו קליפ בשם "democrazy" שבו ליהק את הפילוסוף הצרפתי ברנאר-אנרי לוי לצד שרון סטון כמועמדים לנשיאות, וביים טריילר לרימייק שלא נעשה מעולם לסרט "קליגולה". בטריילר, אפרופו סטייל, הוא מככב כקיסר בטוגה סגלגלה (שעוצבה על ידי דונטלה ורסאצ'ה), ולצידו מופיעים גור וידל, הלן מירן, מילה יובוביץ' וקורטני לאב. (ואי אפשר בלי הפרסומת עם נטלי ומישל).

עוד על וצולי - בגרסונייר השבועי

פוסט אמנות

ארבעה אמנים, שלוש תערוכות, שני גרסוניירים, פוסט אחד:

מאוריציו קטאלן, מעורר מחלוקות סדרתי ואחד האמנים האהובים על הגרסוניירים, משכפל את עצמו (ומשכיב את הזוג הטרי במיטה) בעבודתו: "WE". קטאלן מציג בחלל המדהים של קרן טרוסארדי בפירנצה (יחד עם דארן אלמונד, טקיטה דין, פישלי & וייס, מרטין קריד ואחרים) בתערוכה חדשה ומסקרנת הנקראת: "Eight and half".

בינתיים בברלין, עוד אמן מוכשר משכפל את האגו שלו במדיומים שונים. השחקן (בין היתר) ג'יימס פרנקו מציג בימים אלו תערוכה סמי-אוטוביוגרפית בגלריה פרז פרוג'קטס בברלין (בשני חללי הגלריה, במיטֶה ובקרויצברג).

בתערוכה הנקראת "Dangerous Book Four Boys" מטפל פרנקו בזהותו המורכבת, בנוירזות ילדות ובאגוטריפ רפלקטיבי באמצעות מיצבים, וידיאו ארט, איורים, צילומים ופסלים. (הי, והוא גם גרסונייר שבועי מכובד).

אחרונה לסיום, הסניף הפריסאי של גלריה גגוזיאן מציג תערוכה מרתקת המפגישה בין שני אמנים שונים אשר חיו שניהם במאה ה-20 אבל מעולם לא נפגשו.

עבודות של הפסל אוגוסט רודן והצלם הירושי סוגימוטו מונחות בתיאום פואטי בחללי הגלריה ויוצרות הרמוניה מדויקת בין פסליו המרגשים של רודן לבין צילומי האופנה הגראפים והמדוייקים של סוגימוטו (עוד תמונות באתר הגלריה).

אינפו אופנתי

כשהיא עשוייה טוב הגרסוניירים יכולים להתמכר לאינפוגרפיקה ולחתום על שמו של אחד האתרים הפעילים בתחום: Information Is Beautiful. כבר הצגנו פה את תרשים הזרימה המחוכם שהציע את הדרך להילכד בעדשתו של הסרטוריאליסט, היה גם אחד על איך להביא את הסלבי אליך דירה אבל הפעם מדובר על תרשים זרימה של השפעות והשראה.
"אופנה" טוענים ב"וול סטריט ז'ורנל" שפירסם לפני כמה ימים את ה The Master Chart of Fashion Influence "אינה מתקיימת בוואקום... ישנם תהליכי אוסמוזה, הענקת הומאז'ים ו"השאלה" של רעיונות בין המעצבים". וכדי לעשות סדר בתעשיית האופנה בניו יורק, שחגגה זה את שבוע האופנה, שורטטה המפה המעניינת הזו (באתר עצמו היא אינטראקטיבית):

עוד על החיים בתרשים זרימה - מועדון הג'נטלמנים: הוראות שיבוש

חדשות הגרסונייר

הגרסונייר חזר מחופשה עירונית מוצלחת הישר אל תיבת דואר אלקטרוני עמוסה בחדשות מרתקות מעולם הסטייל הגברי. ארבע ידיעות מוצלחות לפתוח עימן את השבוע:

1. זוכרים את הפוסט "חג שמח מיסטר פורטר"? נרשמתם כחברים מייסדים? אז גם אתם קיבלתם את הידיעה (ואת הסיסמא) שמר פורטר עלה לאוויר!

ובכן: הגרסונייר השתכנע, תודה. (עכשיו רק צריך לדבר עם מנהל הבנק). העיצוב נקי, מינימלי ומוצלח, יש חלוקה נכונה לקטגוריות, המזכירה כמובן את אתר האם ולא פחות חשוב, לצד מחלקת השופינג, המון תוכן גרסוניירי מעניין (מה שעוזר לוותר על רכישת נעלי הדרבי של ג'ון לואב עבור 929 פאונד).
באתר תוכלו למצוא ייעוץ והכוונה להם זקוק הגבר המודרני לניהול ארון בגדים פעיל, מועצת סטייל מרשימה המנדבת טיפים, מחלקת אייקונים מעוררי השראה, והכוונות סרטוריאליות למטיילים הגלובליים (שוב ביירות. לא תל אביב). אז כן, כפי ששמתם לב הגרסונייר מסרב להסתיר את התלהבותו אבל מבטיח לעדכן אם תצטנן.

2. את כובע הבאולר הזה, שמונח על ראשו של טום יורק בקליפ החדש של רדיוהד, ראו כ- 2 מיליון איש בזמן כתיבת מילים אלו. גם אם הגרסונייר מסרב (במקרה זה) להתרגש מחזרתו של נסיך שנות התשעים קשה לו להתעלם מהסטיילינג המוקפד של יורק, עם חולצת כפתורים לבנה מקופלת עד המרפקים‫,‬ מכנסי ג‫'‬ינס צמודים, אפורים ומשופשפים‫,‬ נעלי בד לבנות, חגורה שחורה עבה ו...כובע באול‫ר‬. הכוריאוגרפיה, אגב, של וויין מקרגור המוכשר.

3. כדאי לפתוח יומנים ולשריין את התשעה באפריל להשתתפות בתחרות עם הסטייל הכי מרשים שיש. נא להכין גם את הפישבון, הפרינס דה גל והפייה דה פול - כי מרוץ הטוויד השלישי יוצא לדרך. הראשון היה קוריוז חביב שגדל והפך למרוץ שני רשמי ועל פי הפוסטר של השלישי, שפורסם זה עתה, הגרסונייר חושב להמציא: אופני טוויד.

4. נקנח לסיום בסדרת הצילומים האחרונה והמרגשת להפליא של הדי סלימאן. לקח לגרסונייר קצת זמן לזהות את הסופר האגדי גור וידל שמככב בסדרה של צלם גדול היודע להעניק כבוד אמיתי - כשהוא רואה ג'נטלמן אמיתי. שבוע טוב לכולם.

בן ההרים

עד מתי חוטבי עצים ימשיכו להיות השראות אופנתיות, והאם שואבי מים הם האייקונים הבאים בתור? הגרסונייר הציץ לתצוגת האופנה של N.Hoolywood (בפעם הקודמת הם עשו מסדר זיהוי יפהפה, זוכרים?) שהוכיחה שאפילו אם ההשראה חסרת ברק מקורי, הלוק עדיין מנצח.

לחורף הבא הם עלו על מטפסי ההרים כהשראה ושלחו למסלול דוגמנים שנראו כניצבים של היידי בת ההרים. עוד פרופס הכרחי: שפמים, סריגים כבדים, משבצות, געטקס ותיקי גב. יודלילליהי.

למעלה: מתוך ההזמנה לתצוגה, למטה: תמונות מהתצוגה

אביב מתעורר

הגרסונייר תוהה האם בנד אוף אאוסטיידרס שוב פיצחו את הקוד והפליאו לנסח מה בנים באמת רוצים, או שאלו שוב תמונות הפולארויד שקונות אותו מיד. בכל מקרה, לשוטט בגגות אל.איי בצ'ינוס ונעליים גבוהות או סתם להתבטל כשאתה לבוש באגביות נוטפת שיק נראה טוב על הבנים של סקוט. לפחות באביב הקרוב.

* "השורטס הטובים הם אולי השורטס הקצרים מדי"

(סקוט סטרנברג, המעצב הראשי).

Rugged Take

מה אפשר לעשות כשהמגזין האהוב עליך בעולם נקרא "Free & Easy" - אבל הוא ממש לא בחינם, וגרוע יותר, מאוד קשה למצוא אותו? גיליון פברואר של המגזין היפני שוב הצליח להרטיט את הגרסונייר, שמוצא בין דפיו השמנים אוצרות מהקמפוסים ביפן של שנות השישים והשבעים וספיישל על המראה המחוספס.

כמיטב המסורת, המגזין מציג שלל של תמונות והשראות, מדריך פרקטי לקורא החמדן ואיורים מקסימים ששופכים אור על הצד האפל של אופנת האייבי ומציגים את ה-Rugged Ivy. יותר בארון של מרלבורו מן, פחות בזה של בנג'מין בראדוק. הלוק המחוספס החדש נשען על מסורות של אופנת ציד וביגוד פנאי אחר, קטלוגים אמריקאיים מהסבנטיז ובוץ שיבש על מגפי הגומי של L.L.Bean. יותר מהכל, כרגיל, מה שמעניין הוא איך היפנים מגדירים טוב יותר מכולם את הלוק האמריקאי האותנטי, מפרקים אותו ומצליחים להמציא אותו מחדש כל פעם מחדש.